ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יא
אַרְבָּעָה אַחִים וְכוּ'. הוּא הַדִּין אֲפִלּוּ נָשֵׁי טוּבָא נַמִּי, אִם אֶפְשָׁר בְּסִפּוּקַיְהוּ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לִכְנֹס אֶת כֻּלָּן. וְהַאי דְּנָקַט אַרְבַּע, עֵצָה טוֹבָה קָמַשְׁמַע לָן, אַרְבַּע אִין טְפֵי לֹא, כִּי הֵיכִי דְּנִמְטַיְהוּ עוֹנָה בְּחֹדֶשׁ:
בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְלֹא מְיַבֵּם לְתַרְוַיְהוּ, דִּכְתִיב (דברים כה) אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו, בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה וְאֵינוֹ בּוֹנֶה שְׁנֵי בָּתִּים. וְלֹא חָלִיץ לְתַרְוַיְהוּ, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה, וְהוֹאִיל וְתַרְוַיְהוּ כִּי הֲדָדֵי לֹא סָלְקֵי לְיִבּוּם כִּדְאָמְרִינַן בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה, הָכִי נַמִּי לֹא סָלְקֵי לַחֲלִיצָה:
חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה. וְלֹא יִפְסֹל אֶת הַכְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהַחֲלוּצָה פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה, וְלֹא יִשְׁפֹּךְ אָדָם מֵי בּוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לָהֶן: