ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה י
הָיוּ אַחִין. אַף מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וְכוּ'. אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, אִית לֵיהּ לְהַאי תַּנָּא דִּבְאִסּוּר כּוֹלֵל וְאִסּוּר מוֹסִיף וְאִסּוּר בַּת אַחַת כִּי הָכָא, אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, וְחַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אִסּוּר וְאִסּוּר:
וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן. שֶׁלֹּא לַחֲזֹר לְבַעֲלֵיהֶן:
שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן. וְהַוְּלָדוֹת מַמְזֵרִים, וּבָעִינַן הַבְחָנָה בֵּין זֶרַע כָּשֵׁר לְזֶרַע פָּסוּל, שֶׁלֹּא יִתְלוּ הָעֻבָּרִים בְּבַעֲלֵיהֶן:
וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת. בְּנוֹת כֹּהֲנִים:
נִפְסְלוּ מִתְּרוּמָה. מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמַת בֵּית אָבִיהָ אֲפִלּוּ אַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶנְסָה: