ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא כְּנָסָהּ זֶה עֲדַיִן זִקַּת רִאשׁוֹן עָלָיו, וְנִתּוֹסְפָה עָלָיו זִקַּת שֵׁנִי בִּשְׁבִיל הַמַּאֲמָר, וּכְשֶׁמֵּת נוֹתְרוּ עָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ'. דְּקָסָבַר מְסַפְּקָא לָן אִי מַאֲמָר קוֹנֶה לְגַמְרֵי אוֹ לֹא קָנֵי כְּלָל, לְכָךְ מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, דְּאִי מַאֲמָר קָנֵי לֹא הֲוֵי עֲלָהּ אֶלָּא זִקַּת שֵׁנִי, וְאִי מַאֲמָר לֹא קָנִי לֹא הֲוֵי עֲלָהּ אֶלָּא זִקַּת הָרִאשׁוֹן:
וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. דַּחֲדָא לֹא מְפַטְּרָהּ בְּבִיאַת אִידָךְ, דְּדִלְמָא מַאֲמָר לֹא קָנֵי וַהֲווֹ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִשְּׁנֵי בָּתִּים. וְיִבּוּמֵי תַּרְוַיְהוּ לֹא, דְּדִלְמָא מַאֲמָר קָנֵי וַהֲווֹ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין דְּזִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין דְּאוֹרַיְתָא מִקְּרָא דִּיבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּזִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין דְּרַבָּנָן הִיא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד מִתְיַבְּמוֹת: