ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ. וְאָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן, מִשּׁוּם דְּכָל חֲדָא וַחֲדָא אִיכָּא לְמֵימַר זוֹ אֲחוֹת אִשָּׁה:
חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. דְּלֹא יָדַע אֵיזוֹ הִיא יְבִמְתּוֹ. וּמִחְלַץ לַחֲדָא וּלְיִבּוּמֵי לְאִידָךְ, לֹא אֶפְשָׁר, דַּאֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ הִיא, וַאֲסוּרָה לוֹ מִדְּרַבָּנָן בְּחַיֶּיהָ. וְיִבּוּמֵי בְּרֵישָׁא נַמִּי לֹא, דְּדִלְמָא לֹא זוֹ הִיא יְבִמְתּוֹ וְקָפָגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ דְּהַוְיָא כְּאִשְׁתּוֹ:
הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ. תְּחִלָּה לָאַחַת, וְהַשֵּׁנִי אִם רָצָה לְיַבֵּם לַשְּׁנִיָּה מְיַבֵּם, שֶׁאִם זוֹ יְבִמְתּוֹ שַׁפִּיר, וְאִם אֲחוֹתָהּ הִיא, לֹא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, מִשּׁוּם דַּחֲלִיצָה דְּהַךְ אַפְקַעְתָּא לַזִּקָּה:
קָדְמוּ וְכָנְסוּ. קֹדֶם שֶׁנִּמְלְכוּ בְּבֵית דִּין:
אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָם. מִשּׁוּם דְּכָל חַד וְחַד אָמַר, אֲנָא שַׁפִּיר נַסְבֵי. וְאִי נַמִּי הֲוֵי אִיפְּכָא, שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁכָּנַס לְיִבּוּם כָּנַס אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, הַהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּעָבַד אִסּוּרָא, וּמִשֶּׁבָּא אָחִיו וְיִבֵּם אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁהִיא יְבִמְתּוֹ, פַּקְעָא זִקָּתָהּ לְמַפְרֵעַ מֵאִידָךְ: