ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
אָח מִכָּל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מַמְזֵר:
אָחִיו לְכָל דָּבָר. לְיוֹרְשׁוֹ וְלְהִטָּמֵא לוֹ:
שִׁפְחָה וְנָכְרִית. וְלָדָהּ בַּתְרָהּ אָזִיל, דִּכְתִיב בְּשִׁפְחָה (שמות כא) הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ. וּבְנָכְרִית כְּתִיב (דברים ז) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וּמִדְּלֹא כְתִיב כִּי תָסִיר, שְׁמַע מִנָּה הָכִי קָאָמַר, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, כִּי יָסִיר בַּעַל בִּתְּךָ אֶת בִּנְךָ שֶׁתֵּלֵד לוֹ בִּתְּךָ מֵאַחֲרַי, אֲבָל אַבִּתּוֹ לֹא תִּקַּח לְבִנְךָ לֹא מְהַדַּר, שֶׁאֵין הַבֵּן הַבָּא מִן הַנָּכְרִית קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ: