ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ח
הָעִגּוּלִים לַזַּגִּים. עִגּוּל כְּמִין רֵיחַיִם גָּדוֹל הָיוּ מְשִׂימִין עַל הַזָּגִים לְאַחַר שֶׁדָּרְכוּ הָעֲנָבִים בָּרֶגֶל, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַצּוּ וְיֵצֵא כָּל הַיַּיִן הַנִּשְׁאָר בָּהֶן, וּמִתּוֹךְ כָּבְדוֹ וְגָדְלוֹ שֶׁל עִגּוּל זֶה צְרִיכִים בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַצִּבּוּר שֶׁל הַזָּגִין הֶעָשׂוּי כְּמִין תַּפּוּחַ וּלְהוֹרִידוֹ, לְכָךְ נֶחֱשָׁב רְשׁוּת הָרַבִּים לְטַהֵר סְפֵק טֻמְאָה, מִשּׁוּם דְּרַבִּים מְצוּיִין שָׁם:
כֶּרֶם שֶׁלִּפְנֵי הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁיְּרֵאִין בְּנֵי אָדָם לִכָּנֵס שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב:
אַחַר הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְכָל אָדָם לִכָּנֵס:
כְּלֵי בֵית הַבַּד שֶׁל גַּת. כְּלוֹמַר וְשֶׁל גַּת. דְּבֵית הַבַּד לְשֶׁמֶן, וְגַת לְיַיִן:
הָעֵקֶל. עָשׂוּי כְּמִין קֻפָּה מְסֹרֶגֶת כְּעֵין רֶשֶׁת, וְאַחַר שֶׁסָּחֲטוּ הַזֵּיתִים נוֹתְנִים הַגֶּפֶת בְּאוֹתוֹ עֵקֶל, וּמַנִּיחִים עָלָיו דָּבָר מַכְבִּיד לְהוֹצִיא הַנִּשְׁאָר:
מְנַגְּבָן. וְקֹדֶם לָכֵן לֹא מְהַנְיָא טְבִילָה אִם נִטְמְאוּ, עַד שֶׁיֵּצֵא מֵהֶן הַמַּשְׁקֶה הַטָּמֵא שֶׁנִּדְבַּק בָּהֶן:
חוֹלְטָן. שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִים וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּילָן:
בְּשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר. מָקוֹם שֶׁהַמַּיִם רוֹדְפִין, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַמַּשְׁקֶה הַנִּדְבַּק בָּהֶן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
סוף הספר