ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ב
וּמַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ בֵּית הַבַּד. וְהֵן נִשְׁפָּכִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְדוֹרְכִים הַבַּדָּדִים עֲלֵיהֶן וְנִדְבָּקִים בְּרַגְלֵיהֶן, וְחוֹזְרִים אוֹתָן מַשְׁקִין וּמְטַמְּאִים אֶת הַזֵּיתִים כְּשֶׁהַבַּדָּדִין עוֹלִים וְדוֹרְכִים עַל גַּבֵּי הַזֵּיתִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בֵּין הַמַּשְׁקִין לַזֵּיתִים אָרֶץ כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ רַגְלֵיהֶן מִן הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִים עַל יְדֵי דְּרִיסָתָם בָּאָרֶץ. וּכְשֶׁאֵין מִנְעָלִים בְּרַגְלֵיהֶן אַיְרֵי, דְּהָא מַשְׁקֶה מְטַמֵּא כְּלִי וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא מַשְׁקִין שֶׁעִם הַזֵּיתִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵין מִנְעָלִים בְּרַגְלֵיהֶן וְנִתְנַגְּבוּ הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן עַל יְדֵי דְּרִיסָתָן בָּאָרֶץ, שׁוּב אֵין מִטַּמְּאִים הַזֵּיתִים כְּשֶׁדּוֹרְכִין אוֹתָן, דְּמַשְׁקִין טְמֵאִין מְטַמְּאִין כֵּלִים וְאֵין מְטַמְּאִין אָדָם:
הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִין. הָא דְּלֹא נָקַט הַמּוֹסְקִין וְהַבּוֹצְרִין, לְפִי שֶׁגָּזְרוּ עַל הַבְּצִירָה שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּטָהֳרָה, וְלֹא גָּזְרוּ עַל הַמְּסִיקָה. וְטַעֲמָא מְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת, שֶׁפְּעָמִים אָדָם הוֹלֵךְ לְכַרְמוֹ לֵידַע אִם הִגִּיעוּ עֲנָבָיו לִבְצֹר אִם לָאו, וְנוֹטֵל אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וְסוֹחֲטוֹ וּמְזַלֵּף עַל גַּבֵּי עֲנָבִים וּבִשְׁעַת בְּצִירָה עֲדַיִן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עֲלֵיהֶן וְהֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה. וְטַעַם זֶה לֹא שַׁיָּךְ בִּמְסִיקָה:
נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגָעְנוּ. וּכְגוֹן דְּחָבֵר עוֹמֵד עִמָּהֶן בְּבֵית הַבַּד. וְלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא נָגְעוּ וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ דְּחָבֵר:
הַתִּינוֹקוֹת. בַּדָּדִים שֶׁהֵבִיאוּ בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְטִהֲרוּם לְכָךְ, וּכְשֶׁרוֹצִין בְּנֵיהֶם לִפָּנוֹת יוֹצְאִים אֲבִיהֶן לַחוּץ עִמָּהֶם וְנִפְנִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא נָגַע בְּטֻמְאָה וְלָאו אַדַּעְתָּא דְּחָבֵר: