ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
הַמְאַבֵּד בַּיּוֹם וּמָצָא בַיּוֹם טָהוֹר. דְּמִסְּתָמָא אִם הָיָה אָדָם מוֹצְאוֹ וְנוֹגֵעַ בּוֹ הָיָה מַגְבִּיהוֹ, כְּדֶרֶךְ מוֹצֵא אֲבֵדָה. אֲבָל בַּלַּיְלָה, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת דְּלֹא חֲזִי לֵיהּ, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נָגַע בּוֹ אָדָם טָמֵא וְלֹא רָאָהוּ. וּמַתְנִיתִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דִּסְפֵקוֹ טָהוֹר אַיְרֵי, וְאַף עַל פִּי כֵן בַּלַּיְלָה טְמֵאִים מִדְרָס וּטְמֵא מֵת. אֲבָל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דִּסְפֵקוֹ טָמֵא, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה טְמֵאִים. וְהָכִי אִיתָא בַּתּוֹסֶפְתָּא:
בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טְהוֹרִים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאִין. דְּאֵין כָּאן אֶלָּא סָפֵק שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶן נָכְרִי אוֹ עַם הָאָרֶץ, הִלְכָּךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דִּסְפֵקוֹ טָהוֹר, טְהוֹרִים. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דִּסְפֵקוֹ טָמֵא, טְמֵאִים:
מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ. וְכָל מַה שֶּׁבְּבֵית עַם הָאָרֶץ הָוֵי טְמֵא מֵת וְצָרִיךְ הַזָּאָה: