ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ז
אוֹדְיָארִין. הַבַּלָּנִין בַּעֲלֵי הַמֶּרְחֲצָאוֹת יֵשׁ לָהֶן חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת, וְכָל מִי שֶׁנִּכְנָס לַמֶּרְחָץ נוֹתֵן בְּגָדָיו כָּל אֶחָד בְּחַלּוֹן וְנוֹעֵל עָלָיו בַּדֶּלֶת שֶׁבַּחַלּוֹן:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. מִשָּׁעָה שֶׁנָּעַל הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הַחַלּוֹן. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִגַּע שָׁם אָדָם טָמֵא, מֵאַחַר שֶׁנִּתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב:
עַד שֶׁיִּתֶּן לְתוֹכוֹ מַפְתֵּחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתֵן הַמַּפְתֵּחַ בְּיַד הַבַּלָּן שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, הָא תְּנַן לְעֵיל הַמּוֹסֵר מַפְתֵּחַ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר:
אוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סִימָן. לְהַכִּיר בּוֹ שֶׁלֹּא נָגַע אָדָם שָׁם. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו. כֵּלִים שֶׁבָּצַר בָּהֶם בְּטָהֳרָה בְּשָׁנָה זוֹ, מַנִּיחַ אוֹתָם לִבְצֹר בָּהֶם בְּטָהֳרָה לְשָׁנָה הַבָּאָה:
בְּנָכְרִי כֵּלָיו טְהוֹרִין. גָּרְסִינַן. כְּלוֹמַר אִם הִנִּיחָן אֵצֶל נָכְרִי אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אִסּוּר יֵין נֶסֶךְ, דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא לְקָחָן הַנָּכְרִי בְּלֹא יְדִיעַת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בַּגַּת:
וּבְיִשְׂרָאֵל. דְּחוֹשֵׁשׁ לָהֶן מִשּׁוּם טֻמְאַת מַגָּע, טְמֵאִים אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן, עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָם. וְיֵשׁ סְפָרִים דְּלֹא גָּרְסֵי בְּנָכְרִי, אֶלָּא הַמַּנִּיחַ כְּלִי מִגַּת זוֹ לְגַת הַבָּאָה כֵּלָיו טְהוֹרִים, וּמַיְרֵי בְּכֹהֵן הַלּוֹקֵחַ יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה מֵעַם הָאָרֶץ וּמַנִּיחַ כֵּלָיו אֶצְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ לַגַּת הַבָּאָה, וְהוֹאִיל וְכֵלִים שֶׁל כֹּהֵן הֵן, מִרְתַּת עַם הָאָרֶץ וְלֹא נָגַע בְּהוּ. אֲבָל אִם הַכֵּלִים הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטָהֳרָה, לֹא מִזְדְּהַר בְּהוּ עַם הָאָרֶץ כֻּלֵּי הַאי, וְחָיְשִׁינַן דִּלְמָא נָגַע בָּהֶן אָדָם טָמֵא, אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן, עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָם: