ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לַבַּיִת. [יִשְׂרְאֵלִים] שֶׁהֵן גַּבָּאִין שֶׁל מֶלֶךְ לִגְבּוֹת מִיַּד יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף גֻּלְגָּלְתָּא וּמִסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת, וְהֵן עַמֵּי הָאָרֶץ, וְנִכְנְסוּ לְבֵיתוֹ לַעֲבֹט עֲבוֹטוֹ:
הַבַּיִת טָמֵא. כָּל כְּלֵי הַבַּיִת טָמֵא, לְפִי שֶׁמְּחַפְּשִׂין בְּכָל הַבַּיִת:
אִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי נֶאֱמָנִים לוֹמַר לֹא נִכְנָסְנוּ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵין עִמָּהֶן נָכְרִי הֵן יוֹתֵר וְיוֹתֵר נֶאֱמָנִים לוֹמַר שֶׁלֹּא נִכְנַסְנוּ. אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא נָקַט לַהּ, דְּקָתָנֵי אֲבָל אֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר נִכְנַסְנוּ וְלֹא נָגַעְנוּ, דְּדַוְקָא אִם יֵשׁ עִמָּהֶם נָכְרִי אֵין נֶאֱמָנִים, דְּמִרְתְּתֵי מִן הַנָּכְרִי שֶׁמָּא יַעֲנִישֵׁם אִם לֹא יְחַפְּשׂוּ כָּל הַבַּיִת וְעַל כָּרְחָךְ הֵם מְמַשְׁמְשִׁין כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. אֲבָל אִם אֵין עִמָּהֶם נָכְרִי, נֶאֱמָנִים אַף בָּזֶה לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ:
אִם יֵשׁ עִמָּהֶן נָכְרִי אוֹ אִשָּׁה. שֶׁגָּזְרוּ עַל הַנָּכְרִים לִהְיוֹת כַּזָּבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם. וְהָאִשָּׁה, שֶׁמָּא הִיא נִדָּה אוֹ זָבָה: