ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה. בִּזְמַן שֶׁבַּעַל הַבַּיִת יָכוֹל לִרְאוֹת הַנִּכְנָסִין בַּבַּיִת וְהַיּוֹצְאִין מִן הַבַּיִת:
הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וְכוּ' טְמֵאִין. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶן הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ:
אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וְכוּ' טְהוֹרִין. שֶׁאֵין עַם הָאָרֶץ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּהֶסֵּט, דְּלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל טֻמְאַת מַגָּעוֹ בִּלְבַד:
וְלֹא אֶת הַיּוֹשְׁבִים. אַף עַל פִּי שֶׁאִם עוֹמֵד רוֹאֵהוּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַיּוֹשֵׁב, הַכֹּל טָמֵא:
אֲפִלּוּ מוּבָל. אֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, מוּבָל, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן מוֹבִילִים אוֹתוֹ:
וַאֲפִלּוּ כָּפוּת. קָשׁוּר:
הַכֹּל טָמֵא. שֶׁלֹּא מְטַמְּאִינַן לְהוּ מִשּׁוּם מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִכְנַס שָׁם נָכְרִי אוֹ אִשָּׁה נִדָּה וְיָשְׁבָה וְהִסִּיטָה וְטִמְּאָה אֶת הַכֹּל: