ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
אֵשֶׁת חָבֵר. שֶׁנֶּאֱמֶנֶת עַל הַטָּהֳרוֹת, דְּאֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר:
שֶׁהִנִּיחָה לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ. שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, דְּאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ וּבָנָיו כְּמוֹתוֹ, עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי חֲבֵרוּת:
פָּסְקָה הָרֵחַיִם. גָּמְרָה טְחִינָתָהּ וּפָסְקָה מִלִּטְחֹן. דְּכָל זְמַן שֶׁהִיא עֲסוּקָה בִּמְלַאכְתָּהּ בָּרֵחַיִם אֵינָהּ הוֹלֶכֶת וּמְמַשְׁמֶשֶׁת בַּבַּיִת:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ'. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: