ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר הַבַּיִת טָמֵא. כָּל מַה שֶּׁבַּבַּיִת טָמֵא, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ נָגַע בַּכֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָם מִתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה יָשֵׁן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ וְלִבְדֹּק בְּמֶה שֶּׁלֹּא רָאוּ מֵעוֹלָם. אֲבָל עֵר וּמְצָאוֹ עֵר, לֹא חָיְשִׁינַן, שֶׁכְּבָר רָאָה כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת כְּשֶׁהָיָה עֵר:
עַד מְקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ. כָּל הַכֵּלִים שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ לָהֶם כְּשֶׁיּוֹשִׁיט יָדוֹ מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה יָשֵׁן שָׁם, חָיְשִׁינַן לְהוּ שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶם, אֲבָל לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הָלַךְ בַּבַּיִת וְנָגַע בַּכֵּלִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: