ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה א
הַקַּדָּר שֶׁהִנִּיחַ אֶת קְדֵרוֹתָיו. מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת שֶׁהוּא חָבֵר, שֶׁהִנִּיחַ קְדֵרוֹתָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּרְגִילִין לָתֵת בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת אוֹ יְתֵדוֹת לְהַרְחִיק הָעֲגָלוֹת שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ הַכְּתָלִים, וּמִתּוֹךְ שֶׁהַיְתֵדוֹת הַלָּלוּ דּוֹחֲקוֹת אֶת רְשׁוּת הָרַבִּים, וְזֶה הִנִּיחַ קְדֵרוֹת אֶצְלָם, דָּחַק גַּם הוּא אֶת הַדֶּרֶךְ יוֹתֵר, וְהָעוֹבְרִין מִתְחַכְּכִים בָּהֶן וּבִגְדֵיהֶם עוֹבְרִים עַל פִּי אֲוִירָן, וּבִגְדֵי עַם הָאָרֶץ טְמֵאִין הֵן וּמְטַמְּאִין אֶת הַחִיצוֹנִיּוֹת:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמֻתָּרוֹת. שֶׁהָעוֹבְרִים וְשָׁבִים מַסִּיטִין אוֹתָן:
אֲבָל בַּאֲגוּדוֹת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסִּיטָן, הַכֹּל טָהוֹר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ. וְלֹא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ לְהִכָּנֵס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב: