ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. שֶׁאִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לִידֵי מִיתָה חֲמוּרָה, לֹא יְבִיאוּהוּ לִידֵי הַקַּל:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אָדָם נֶאֱמָן עַל פִּי עַצְמוֹ. דִּמְתָרְצִינַן דִּבּוּרֵיהּ, מַאי לֹא נִטְמֵאתִי דְּקָאָמַר, לֹא עָמַדְתִּי בְּטֻמְאָתִי אֶלָּא טָבַלְתִּי, וְהוֹאִיל וְכֵן, אָדָם נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר. דַּחֲשִׁיב כִּשְׁאָר סְפֵק טֻמְאָה דְּעָלְמָא: