ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יג
סְפֵק קָרְבָּנוֹת. כֵּיצַד, הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת וְכוּ': מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַסָּפֵק:
וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים. שֶׁהַקָּרְבָּן הַזֶּה לִגְמֹר טָהֳרָתָהּ בָּא וַהֲרֵי הוּא כִּטְבִילָה, שֶׁאִם נִטְמֵאת הָאִשָּׁה כַּמָּה טֻמְאוֹת, טְבִילָה אַחַת עוֹלָה לְכֻלָּן, אַף קָרְבָּן זֶה כֵּן:
וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. לֹא הִצְרִיכוּהָ חֲכָמִים לַהֲבִיאָן. שֶׁאַף הָאֶחָד בְּקֹשִׁי הִתִּירוּ לְהַקְרִיב סְפֵק מְלִיקַת חֻלִּין לַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהּ תַּקָּנָה לִטָּהֵר לֶאֱכֹל בַּקָּדָשִׁים: