ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יב
זוֹ טָהֳרַת פְּרִישׁוּת. דִּתְנַן, בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים, וּבִגְדֵי פְּרוּשִׁים מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. וְאִם נִסְתַּפֵּק אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים שֶׁאוֹכְלִין [חֻלֵּיהֶן] בְּטָהֳרָה, אִם נָגַע בְּבִגְדֵי עַם הָאָרֶץ אִם לֹא נָגַע, וְכֵן אוֹכֵל תְּרוּמָה שֶׁנִּסְתַּפֵּק אִם נָגַע בְּבִגְדֵי הַפְּרוּשִׁים וְנִטְמָא בָּהֶן לַתְּרוּמָה, סְפֵקָן טָהוֹר:
סְפֵק שְׁרָצִים. הִשְׁלִיךְ שֶׁרֶץ בֵּין הַכִּכָּרוֹת, סָפֵק נָגַע בַּכִּכָּרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן, סָפֵק לֹא נָגַע, אִם מָצָא אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ, הֲרֵי הַכִּכָּרוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן וּסְפֵקָן טָהוֹר:
עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה. בְּפֶרֶק ה' דִּנְגָעִים מְפָרֵשׁ כֵּיצַד:
סְפֵק נְזִירוּת. כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם יֵשׁ בַּכְּרִי הַזֶּה מֵאָה כּוֹר, הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד, סָפֵק הָיָה בּוֹ, סָפֵק לֹא הָיָה בּוֹ, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים:
סְפֵק בְּכוֹרוֹת. סָפֵק אִם הוּא פֶּטֶר רֶחֶם אִם לָאו:
אֶחָד בְּכוֹרֵי אָדָם. פָּטוּר מִלָּתֵת חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן:
אֶחָד בְּכוֹרֵי בְהֵמָה טְמֵאָה. פֶּטֶר חֲמוֹר:
שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. דְּאָמַר לֵיהּ לַכֹּהֵן, אַיְתֵּי רְאָיָה דְּהוּא בְּכוֹר וּשְׁקוֹל: