ברטנורא על משנה טהרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
אֶחָד טָמֵא. לָאו טָמֵא וַדַּאי שֶׁהוּא יָדוּעַ דְּשֶׁל זָב אוֹ שֶׁל זָבָה, דְּאִם כֵּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לִשְׂרוֹף כִּשְׁאָר כָּל סְפֵק טֻמְאָה, אֶלָּא אֶחָד טָמֵא שֶׁהוּא מִסְּתָם רֻקִּין, וְאֶחָד טָהוֹר דְּיָדוּעַ שֶׁהוּא שֶׁל אָדָם טָהוֹר. וְכֵיוָן דַּאֲפִלּוּ נָגַע וַדַּאי בְּטָמֵא זֶה שֶׁהוּא סְתָם רֻקִּין אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, הַשְׁתָּא דְּאִיכָּא סָפֵק נָגַע בַּטָּהוֹר, תּוֹלִין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין אַמַּגָּע בֵּין אַמַּשָּׂא בֵּין אַהֶסֵּט בֵּין בְּלַח בֵּין בְּיָבֵשׁ. וְלֹא יָבֵשׁ כָּל כָּךְ שֶׁאֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַשְׁרוֹת כְּמוֹת שֶׁהָיָה, דְּהַהוּא טָהוֹר גָּמוּר אֲפִלּוּ וַדַּאי דְּזָב, אֶלָּא דְּיָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַשְׁרוֹת לִכְמוֹת שֶׁהָיָה:
וְעַל מַגָּעָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּזְמַן שֶׁהֵם לַחִים. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִדְבַּק מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא בְּגוּף הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, וְיֵצֵא מִכְּלַל סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְדִין רְשׁוּת הַיָּחִיד יֵשׁ לוֹ כְּשֶׁנִּדְבַּק כָּל שֶׁהוּא בְּגוּף הָאָדָם. אֲבָל רֹק יָבֵשׁ שֶׁאֵינוֹ נִדְבָּק, אִם נָגַע בּוֹ הָוֵי סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דִּסְפֵקוֹ טָהוֹר:
וְעַל מַשָּׂאָן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין. דִּכְשֶׁנִּתְלְשָׁה הַטֻּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִשֵּׂאת עַל גַּבֵּי אָדָם, לָא חֲשִׁיבָא עוֹד טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּטֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּדַאֲמַרַן:
הָיָה רֹק יְחִידִי. מֵהָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים, סָפֵק שֶׁל אָדָם טָמֵא סָפֵק שֶׁל אָדָם טָהוֹר:
וְנָגַע בּוֹ וּנְשָׂאוֹ וְהִסִּיטוֹ. אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאַחַר כָּךְ נָגַע בַּתְּרוּמָה:
שׂוֹרְפִים עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. כְּדִתְנַן בְּרֵישָׁא, עַל וַדַּאי מַגָּעָן שֶׁהוּא סְפֵק טֻמְאָתָן שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה: