ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר. שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁל שֶׁמֶן:
עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלוֹם. כְּשֶׁהִתְנָה שָׁלוֹם סְתָם וְלֹא הִתְנָה לְעִנְיַן מָה, מִסְּתָמָא לְעִנְיַן שֶׁבֶר וּשְׁפִיכָה קָאָמַר, שֶׁעַל זֶה אָדָם יָרֵא בְּשָׁעָה שֶׁמַּעֲלֶה מִן הַבּוֹר:
אֲבָל לֹא מִן הַטֻּמְאָה. לְפִיכָךְ אִם נִטְמָא, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה:
אַף מִן הַטֻּמְאָה. דִּכְשֶׁאָמַר שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלוֹם, שֶׁתַּעֲלֶה בְּטָהֳרָה קָאָמַר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
נִשְׁבְּרָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת. שֶׁלֹּא חָל עָלֶיהָ שֵׁם תְּרוּמָה:
עַד כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְרַחֲקָה מִן הַבּוֹר כָּל כָּךְ דְּאִם תִּתְגַּלְגֵּל תָּשׁוּב לַבּוֹר, לֹא עָלְתָה שָׁלוֹם קָרִינַן בָּהּ:
שֶׁהָיָה בוֹ דַעַת לְהַתְנוֹת. כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ לְהַתְנוֹת, וְשָׁכַח וְלֹא הִתְנָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
סוף הספר