ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
בִּעְבּוּעַ שֶׁבֶּחָבִית. כְּשֶׁמְּצָרְפִין כְּלֵי חֶרֶס בְּכִבְשָׁן יוֹצְאִין בְּדָפְנוֹתֵיהֶן כְּמִין אֲבַעְבּוּעוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁתֵּי דְּפָנוֹת, אַחַת לְצַד פְּנִים שֶׁל חָבִית וְאַחַת לְצַד חוּץ, וְחָלוּל בָּאֶמְצַע, וּפְעָמִים שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ בִּעְבּוּעַ שְׁתֵּי נְקָבִים, אֶחָד בְּדֹפֶן הַבִּעְבּוּעַ שֶׁל צַד פְּנִים שֶׁהוּא לְצַד חֲלַל הֶחָבִית, וְאֶחָד בַּדֹּפֶן שֶׁל צַד חוּץ, וּכְשֶׁהֶחָבִית מְלֵאָה מַשְׁקִים, נִכְנָס הַמַּשְׁקֶה דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב שֶׁבַּדֹּפֶן הַפְּנִימִי וּמְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב שֶׁבַּדֹּפֶן הַחִיצוֹן. וְאִם הַנְּקָבִים שֶׁבִּשְׁתֵּי דָּפְנוֹת הַבִּעְבּוּעַ הֵן מְכֻוָּנִים וּמְפֻלָּשִׁים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אוֹ אֲפִלּוּ אֵינָן מְכֻוָּנִים אֶלָּא שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב שֶׁבַּדֹּפֶן הַפְּנִימִי לְמַטָּה לְצַד שׁוּלֵי הַכְּלִי וְהַנֶּקֶב שֶׁבַּדֹּפֶן הַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָה, אִם הָיְתָה אוֹתָהּ חָבִית מֻנַּחַת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל בְּפִיהָ וְאֵינָהּ מֻקֶּפֶת בַּנְּקָבִים שֶׁל הַבִּעְבּוּעַ, אוֹ שֶׁנָּגַע אַב הַטֻּמְאָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּנֶּקֶב הַחִיצוֹן, נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִים שֶׁבֶּחָבִית. אֲבָל אִם הַפְּנִימִי מִלְּמַעְלָן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּן, נְהִי דִּבְאֹהֶל הַמֵּת מִטַּמֵּא, שֶׁאֹהֶל הַטֻּמְאָה נִכְנַס לְתוֹךְ הֶחָבִית דֶּרֶךְ הַנְּקָבִים, בְּאַב הַטֻּמְאָה מִיהָא טָהוֹר, דְּאִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בַּמַּשְׁקִין שֶׁבַּנֶּקֶב הַחִיצוֹן שֶׁבַּבִּעְבּוּעַ מִלְּמַטָּן, מֵאַחַר שֶׁהַפְּנִימִי מִלְּמַעְלָן, הֲוֵי לֵיהּ כְּנִצּוֹק וּקְטַפְרֵס, וְלֹא הָוֵי חִבּוּר: