ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ טְמֵאָה. מִפִּיהָ טְמֵאָה, הוֹאִיל וְכָל הַיַּיִן שֶׁלְּמַטָּה נַעֲשָׂה בָּסִיס לָעֶלְיוֹן, הָוֵי חִבּוּר. וּמִשּׁוּלֶיהָ נַמִּי, הוֹאִיל וְכָל הַיַּיִן נִמְשָׁךְ אַחַר הַנֶּקֶב, הָוֵי חִבּוּר:
אֲבָל נִקְּבָה מִצִּדָּהּ מִכָּאן וּמִכָּאן טְהוֹרָה. וְאֵין פָּסוּל אֶלָּא מַה שֶּׁנָּגַע, וְיַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. הַקִּלּוּחַ לְבַד נִפְסָל, דְּנִצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר, וְהַוְיָא לַהּ תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּטְהוֹרָה, וְתַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה, כִּתְרוּמָה בְּחֻלִּין. וּבְהָא אֲפִלּוּ רַבָּנָן מוֹדוּ, דְּקִלּוּחַ לָא חֲשִׁיב חִבּוּר לַכֵּלִים כְּמוֹ הַנֶּקֶב שֶׁבְּצִדָּהּ לֶחָבִית. וְאַף עַל גַּב דְּמַשְׁקִין אֵין לָהֶם טָהֳרָה מִטֻּמְאָתָן, הַיְנוּ דְּלֹא סָלְקָא לְהוּ הַשָּׁקָה בְּמִקְוֶה כְּמוֹ לְמַיִם, אֲבָל מִטַּעַם בִּטּוּל, בְּטֵלִים הֵם בְּאֶחָד וּמֵאָה. וְדַוְקָא בְּמַגַּע טְבוּל יוֹם בְּטֵלִים הַמַּשְׁקִין, מִשּׁוּם דִּטְבוּל יוֹם פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא. אֲבָל בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת, קָא הֲדַר מַה שֶּׁבַּקִּלּוּחַ וּמְטַמֵּא כָּל מַה שֶּׁבַּכְּלִי בְּמַגָּע: