ברטנורא על משנה טבול יום· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
מַסְמֵר שֶׁאַחַר הַכִּכָּר. בָּצֵק הַבּוֹלֵט מִן הַכִּכָּר שֶׁל לֶחֶם כְּמִין מַסְמֵר, וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ כָּךְ לְסִימָן:
וְגַרְגֵּר מֶלַח קָטָן. שֶׁנִּדְבַּק בַּכִּכָּר וְנֶאֱפָה עִמּוֹ:
וְהַחַרְחוּר. שֶׁנִּשְׂרַף הַלֶּחֶם פָּחוֹת מֵעֳבִי אֶצְבַּע סְבִיבוֹתָיו. חַרְחוּר, לְשׁוֹן נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ (ירמיה ו):
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהַשָּׂרוּף נֶאֱכָל עִם הַכִּכָּר, הָוֵי חִבּוּר. וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בַּשָּׂרוּף כְּאִלּוּ נָגַע בַּפַּת, וְאִי לֹא, לֹא הָוֵי חִבּוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: