ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
חֲמֵשֶׁת רְבָעִים. שֶׁל קַב חַיָּבִין בַּחַלָּה, דִּכְתִיב (במדבר טו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם, וְעִסַּת מִדְבָּר הָיְתָה עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְהָעֹמֶר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הוּא, הָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין, וְהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר קַבִּין בְּאֵיפָה, וְהַקַּב אַרְבָּעָה לֻגִּין, הֲרֵי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם לֻגִּין. עֲשִׂירִית שִׁבְעִים שִׁבְעָה לֻגִּין, וַעֲשִׂירִית שְׁנֵי לֻגִּין הוּא בֵּיצָה וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה, שֶׁהַלֹּג הוּא שִׁשָּׁה בֵיצִים. כְּשֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם וְהוֹסִיפוּ שְׁתוּת עַל הַמִּדּוֹת נִמְצָא שִׁשָּׁה לֻגִּין [הֵם] חֲמִשָּׁה, (ולג השבעה) [וְלֹג הוּא] חֲמִשָּׁה בֵיצִים, שֶׁכָּל שִׁשָּׁה נַעֲשִׂים חֲמִשָּׁה, וּבֵיצָה וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה נַעֲשֵׂית בֵּיצָה. נִמְצָא הָעֹמֶר שֶׁהָיָה בַמִּדְבָּר שִׁבְעָה לֻגִּים וּבֵיצָה וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה, נַעֲשָׂה בִירוּשָׁלַיִם שִׁשָּׁה לֻגִּין. כְּשֶׁבָּאוּ לְצִפּוֹרִי וְהוֹסִיפוּ שְׁתוּת עַל הַמִּדּוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, נַעֲשׂוּ הַשִּׁשָּׁה לֻגִּין חֲמִשָּׁה. וְהַיְנוּ חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח. וְנִקְרְאוּ הַלֻּגִּין רְבָעִים, לְפִי שֶׁהַלֹּג הוּא רֹבַע הַקַּב, שֶׁהַקַּב אַרְבָּעָה לֻגִּין:
הֵן וּשְׂאוֹרָן. הַשְּׂאֹר שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן:
וְסֻבָּן. הוּא הַדַּק:
מֻרְסָנָן. הוּא הַגַּס. כֻּלָּן מִצְטָרְפִין עִם הַקֶּמַח לְהַשְׁלִים הַשִּׁעוּר, שֶׁכֵּן עָנִי אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּעִסָּה מְעֹרֶבֶת עִם סֻבִּין וּמֻרְסָנָן:
נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ עִסָּה לְהַחֲזִיר מֻרְסָן לְתוֹכָהּ לְאַחַר שֶׁנִּטַּל מִמֶּנָּה: