ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
אֵינָהּ חַלָּה. דְּרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם כְּתִיב:
וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. וְצָרִיךְ לְהַחֲזִירָהּ לַבְּעָלִים, שֶׁאִם תִּשָּׁאֵר בְּיָדוֹ יִהְיֶה סָבוּר שֶׁעִסָּתוֹ פְטוּרָה:
הָעִסָּה עַצְמָהּ. שֶׁהִפְרִישׁ חַלָּתָהּ קֶמַח חַיֶּבֶת בַּחַלָּה:
וְהַקֶּמַח. שֶׁבָּא לְיַד כֹּהֵן בְּתוֹרַת חַלָּה:
אִם יֶשׁ בּוֹ כַשִּׁעוּר. חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה:
וַאֲסוּרָה לְזָרִים. כָּל הַקֶּמַח שֶׁבָּא לְיַד כֹּהֵן, וְחֻמְרָא בְּעַלְמָא הוּא, לְפִי שֶׁרָאוּ שֶׁבָּא לְיַד כֹּהֵן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ זָר אוֹכֵל חַלּוֹת:
וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר. חֲטָפָהּ זָקֵן זָר וַאֲכָלָהּ:
קִלְקֵל לְעַצְמוֹ. דַּאֲכָלָהּ וְאִיעֲנַשׁ:
וְתִקֵּן לַאֲחֵרִים. שֶׁאֲחֵרִים אוֹכְלִין וְתוֹלִין בּוֹ, וּמוֹצְאִים פֶּתַח לְהַתִּיר, לְפִי שֶׁרָאוּהוּ שֶׁאָכַל: