ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
קַבִּים. קַב קַב בִּפְנֵי עַצְמוֹ:
וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה. אֵין הַנְּגִיעָה מְצָרַפְתָּן לְהִתְחַיֵּב בַּחַלָּה:
עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ זֶה בָזֶה כָּל כָּךְ שֶׁאִם בָּא לְהַפְרִידָם נִתְלָשׁ מִזּוֹ לָזוֹ:
אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל. הָרוֹדֶה חַלּוֹת מִן הַתַּנּוּר לְאַחַר שֶׁנֶּאֱפוּ וְנוֹתְנָם בַּסַּל:
הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹשְׁכוֹת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְהָא דְמַצְרְכֵי רַבָּנָן נְשִׁיכָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נְגִיעָה, הַנֵּי מִילֵי לְצָרֵף שְׁנֵי עִסּוֹת יַחַד שֶׁאֵין בְּכָל אַחַת כַּשִּׁעוּר, אֲבָל לְעִנְיַן לִתְרֹם [מִן] הַמֻּקָּף אַף נְגִיעָה לֹא בָעֵי, רַק שֶׁיִּהְיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה. וּבְשִׁלְהֵי פִּרְקִין דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נוֹתֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָּאֶמְצַע כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף, אַלְמָא בָּעִינַן נְגִיעָה לְעִנְיַן מֻקָּף, טְהוֹרָה וּטְמֵאָה שָׁאנֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָבָר שֶׁמַּקְפִּיד עַל תַּעֲרֻבְתּוֹ אֵין הַכְּלִי מְצָרֵף: