ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרוּמָה. מַפְרֶשֶׁת חַלָּה וּמְבָרֶכֶת עַל הַפְרָשָׁתָהּ, וְהוּא שֶׁפָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה טוּחוֹת בַּקַּרְקַע וְכָל עֶרְוָתָהּ מְכֻסָּה. וְהָעֲגָבוֹת אֵין בָּהֵן מִשּׁוּם עֶרְוָה לְעִנְיַן בְּרָכָה. אֲבָל הָאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ עָרוֹם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ, שֶׁבּוֹלְטִים הַבֵּיצִים וְהַגִּיד:
מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְטָהֳרָה. כְּגוֹן שֶׁהוּא טָמֵא, וְאֵין שָׁם אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁיִּטְבֹּל בָּהֶן:
יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. יַעֲשֶׂה כָּל עִסָּתוֹ קַב קַב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְחַיֵּב בַּחַלָּה וְיִצְטָרֵךְ לְהַפְרִישׁ בְּטֻמְאָה:
יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה. דְּהָכִי עָדִיף טְפֵי מִמַּה שֶּׁיִּפְטֹר עִסָּתוֹ מִן הַחַלָּה וְלֹא יִהְיֶה בָהּ חֵלֶק לַשֵּׁם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: