ברטנורא על משנה חלה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ט
חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה. זָר הָאוֹכְלָן מֵזִיד חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, דְּחַלָּה אִקַּרְיָא תְּרוּמָה, וּבִתְרוּמָה כְּתִיב (ויקרא כב) וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ:
וְחֹמֶשׁ. הָאוֹכְלָן שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה:
וַאֲסוּרִים לְזָרִים. בְּחִנָּם הִיא שְׁנוּיָה, דְּכֵיוָן שֶׁחַיָּבִים הַזָּרִים עֲלֵיהֶם מִיתָה וְחֹמֶשׁ פְּשִׁיטָא דַאֲסוּרִים לְזָרִים. וּלְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר חֲצִי שִׁעוּר מִדְּאוֹרַיְתָא, מָצִינַן לְמֵימַר דִּתְנָא אֲסוּרִים לְזָרִים לַחֲצִי שִׁעוּר שֶׁאֵין בּוֹ לֹא מִיתָה וְלֹא חֹמֶשׁ, אֲבָל אִסּוּרָא דְאוֹרַיְתָא מִיהָא אִיכָּא:
וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן. שֶׁיָּכוֹל לְמָכְרָן וְלִקַּח בָּהֶן עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה:
וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה. אִם נִתְעָרְבוּ בְּמֵאָה שֶׁל חֻלִּין:
וּטְעוּנִים רְחִיצַת יָדַיִם. הַבָּא לִגַּע בָּהֶן צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו תְּחִלָּה, שֶׁסְּתָם יָדַיִם פּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה, וְאֶת הַחַלָּה, שֶׁאַף הִיא נִקְרֵאת תְּרוּמָה:
וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. טָמֵא שֶׁטָּבַל אֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, כְּדִכְתִיב (ויקרא כב) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים, וְהוּא הַדִּין לְחַלָּה:
וְאֵינָן נִטָּלִים מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, מִשּׁוּם דְּמִסְתְּפֵי שֶׁמָּא יִגַּע הַטָּמֵא בַּטָּהוֹר וִיטַמְּאֶנּוּ, וַאֲנַן בָּעִינַן שֶׁהַתּוֹרֵם יִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף כְּדִתְנַן בְּסָמוּךְ:
וְאֵין נִטָּלִין אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף. גָּרְסִינַן, וּפֵרוּשׁ מֻקָּף קָרוֹב וְסָמוּךְ:
מִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, וְחַלָּה מִשֶּׁתִּתְגַּלְגֵּל הָעִסָּה:
עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת. דְּחַלָּה וּתְרוּמָה כְּתִיב בְּהוּ רֵאשִׁית, וּבָעִינַן שֶׁיְּהוּ שְׁיָרֵיהֶן נִכָּרִים: