ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה א
שִׁלּוּחַ הַקֵּן. אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. מַשְׁכַּחַת מֻקְדָּשִׁין דְּאִלּוּ הָיוּ חֻלִּין הָיוּ חַיָּבִים בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ עוֹף וְהִקְדִּישׁוֹ כְּשֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּבָרַח, וּמְצָאוֹ אַחַר כָּךְ רוֹבֵץ עַל הַקֵּן וְהִכִּירוֹ. אִי נַמִּי, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ גּוֹזָלוֹת שֶׁל שׁוֹבָכוֹ לַמִּזְבֵּחַ לְעוֹלַת נְדָבָה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁגָּדְלוּ אוֹתָן גּוֹזָלוֹת בָּרְחוּ וְיָצְאוּ וְקִנְּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּמֵעִקָּרָא כִּי אַקְדְּשִׁינְהוּ דִּידֵיהּ הֲווּ וְחָל הֶקְדֵּשׁ עֲלַיְהוּ, וְהַשְׁתָּא דִּמְצָאָן לָאו מְזֻמָּן הוּא, וְאִי הֲווּ חֻלִּין הֲווּ מִחַיְּבֵי:
וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. דִּכְתִיב כִּי יִקָּרֵא, פְּרָט לִמְזֻמָּן:
שֶׁקִּנְּנוּ בְפַרְדֵּס. שֶׁמָּרְדוּ וְיָצְאוּ מִן הַבַּיִת, וְאֵינָן חוֹזְרוֹת לַבַּיִת, וְנַעֲשׂוּ מִדְבָּרִיּוֹת. וּפַרְדֵּס לָאו מְזֻמָּן הוּא מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלוֹת לִבְרֹחַ:
הַרְדְּסִיאוֹת. שֶׁדַּרְכָּן לִגָּדֵל עִם בְּנֵי אָדָם. וְעַל שֵׁם הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בְּגִדּוּלָן נִקְרְאוּ הַרְדְּסִיאוֹת עַל שְׁמוֹ: