ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ה
קוּלִית. כָּל עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֹחַ קָרוּי קוּלִית. וְקוּלִית הַמֵּת הַנּוֹגֵעַ בָּהּ בֵּין סְתוּמָה בֵּין נְקוּבָה טָמֵא, דְּהָא עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה בַּמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, כְּדִכְתִיב (במדבר יט) אוֹ בְעֶצֶם אָדָם:
וְקוּלִית הַמֻּקְדָּשִׁים. שֶׁהַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר מְטַמְּאִין הַיָּדַיִם. דְּגָזְרוּ בְּהוּ רַבָּנָן מִשּׁוּם חַשְׁדֵי כְהֻנָּה וְעַצְלֵי כְהֻנָּה, וְגָזְרוּ אַף בַּעֲצָמוֹת שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אֶת הַנּוֹתָר:
קוּלִית נְבֵלָה. נְבֵלָה אֵין עַצְמוֹתֶיהָ מְטַמְּאִין, דִּכְתִיב בְּנִבְלָתָהּ, וְלֹא בָעֲצָמוֹת. וְכֵן שֶׁרֶץ. הִלְכָּךְ סְתוּמִים טְהוֹרִים אַף מִלְּטַמֵּא בְמַשָּׂא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמַגָּע, דְּאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִגַּע בַּמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים. וְאַף עַל גַּב דְּשׁוֹמֵר מַכְנִיס וּמוֹצִיא טֻמְאָה, הָנֵי מִלֵּי בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִגַּע בַּטֻּמְאָה עַצְמָהּ וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהּ אֶלָּא בַשּׁוֹמֵר, טָמֵא, אֲבָל הֵיכָא דְּאִי אֶפְשָׁר לִגַּע בַּטֻּמְאָה עַצְמָהּ, אֵין שׁוֹמֵר מְטַמֵּא:
נְקוּבִים כָּל שֶׁהוּא. אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכְנִיס בּוֹ חוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁל רֹאשׁוֹ אוֹ זְקָנוֹ וַהֲרֵי הוּא מִטַּמֵּא בְּכָךְ:
מִנַּיִן שֶׁאַף בְּמַשָּׂא. אַקּוּלִית דִּנְבֵלָה קָאֵי, דְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְמַשָּׂא: