ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ב
אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן. מְטַמְּאִין כִּבְשָׂרָן:
וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַךְ וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ:
אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר. דְּסָבַר הַאי נַמִּי רַכִּיךְ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעַן מַשְּׂאוֹי:
עֵגֶל הָרַךְ. כָּל זְמַן שֶׁהוּא יוֹנֵק:
וְעוֹר הַפְּרָסוֹת. כְּשֶׁחוֹתְכִין הָרַגְלַיִם, וְהוּא רַךְ:
בֵּית הַבֹּשֶׁת. בֵּית הָרֶחֶם שֶׁל נְקֵבָה:
וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. עוֹר הַזָּנָב מִתַּחַת מָקוֹם שֶׁאֵין שֵׂעָר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַךְ:
הָאֲנָקָה. ריצ"ו:
וְהַלְּטָאָה. לויירד"א:
חֹמֶט. לומג"ה:
הַלְּטָאָה כַחֻלְדָּה. עוֹרָהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וְכֻלָּן שֶׁעִבְּדָן. כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵן מְטַמְּאִים כַּבָּשָׂר, אִם עִבְּדָן נַעֲשׂוּ עוֹר וּבָטְלוּ מִתּוֹרַת בָּשָׂר וּטְהוֹרִין:
אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן. שֶׁשְּׁטָחָן כְּדֵי לַהֲלֹךְ בָּהֶן, שֶׁהוּא קְצָת עִבּוּדָן:
חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. דְּבַר תּוֹרָה עוֹר הָאָדָם לְאַחַר שֶׁעִבְּדוֹ טָהוֹר, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ עוֹר הָאָדָם שֶׁעִבְּדוֹ טָמֵא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין לַמִּטָּה לֵישֵׁב וְלִשְׁכַּב עֲלֵיהֶן:
יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן שֶׁיִּהְיֶה עוֹרוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ. וּדְלֹא כְתַנָּא קַמָּא דַּחֲשִׁיב אַרְבָּעָה מֵהֶן שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: