אור ברסלב
ברטנורא על משנה חולין פרק ט › משנה א

ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]

פרק ט · משנה א

פרק ט

הָעוֹר וְהָרֹטֶב. מִשּׁוּם דִּתְנַן בְּפֶרֶק בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה [דַּף עז] גַּבֵּי שִׁלְיָא, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִים וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, תָּנָא הָעוֹר וְהָרֹטֶב. וְהַאי דְאַפְסְקֵיהּ, מִשּׁוּם דְּתָנָא בְּפֶרֶק בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה מָצָא בָהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי טָעוּן שְׁחִיטָה וְחַיָּב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, תָּנָא אַחַר כָּךְ אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. וְאַיְדֵי דְאַיְרֵי בֵּיהּ בִּשְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה תָּנֵי בַּתְרֵיהּ כִּסּוּי הַדָּם. וְאַיְדֵי דְתָנָא בְּכִסּוּי הַדָּם וְנוֹהֵג בְּחַיָּה וָעוֹף תָּנָא גִּיד הַנָּשֶׁה דְּנוֹהֵג בְּחַיָּה וְלֹא בְעוֹף. וְאַיְדֵי דְאַיְרֵי בֵּיהּ בְּיָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה [בִּבְלִיעַת אִסּוּר], תָּנָא כָּל הַבָּשָׂר. וּבַתְרֵיהּ הָדַר לְעִנְיְנָא קַמַּיְתָא דְשִׁלְיָא, אַוְאֵינָהּ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִים:

הָעוֹר וְהָרֹטֶב. הָעוֹר שֶׁל בְּהֵמָה שְׁחוּטָה כְּגוֹן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָּשָׂר וְעוֹרָהּ מְחֻבָּר בָּהּ, מִצְטָרֵף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר לַבָּשָׂר, וְהַשּׁוֹמְרִים מִצְטָרְפִים לְטֻמְאָה קַלָּה שֶׁהִיא טֻמְאַת אֳכָלִים, דִּכְתִיב בָּהּ (ויקרא יא) עַל כָּל זֶרַע זָרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִים לִזְרִיעָה, חִטָּה בִּקְלִפָּתָהּ וּשְׂעֹרָה בִּקְלִפָּתָהּ וַעֲדָשִׁין בִּקְלִפָּתָן. וְאַף עַל גַּב דִּבְהַהוּא קְרָא טָהוֹר הוּא כְּתִיב בֵּיהּ, טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּלֹא הֻכְשַׁר, דְּסָמִיךְ לֵיהּ וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע, דְּהֻכְשַׁר, טָמֵא הוּא:

וְהָרֹטֶב. כְּשֶׁהִיא קְרוּשָׁה דֶּרֶךְ לְאָכְלָהּ עִם הַבָּשָׂר, וּמִצְטָרֶפֶת לְהַשְׁלִים שִׁעוּר כַּבֵּיצָה. אֲבָל אֵינָהּ אֹכֶל לְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

וְהַקִּפָּה. תְּבָלִין. וְהֵן עַצְמָן לָאו אֳכָלִים חֲשִׁיבֵי, אֲבָל לְאִצְטְרוֹפֵי מִצְטָרְפִין:

וְהָאֱלָל. גִּיד הַשִּׁדְרָה וְהַצַּוָּאר. וְהוּא רָחָב וְלָבָן וְקָשֶׁה וְקוֹרִין לוֹ בְּלַעַ"ז קפיל"ו. וְדֻגְמָתוֹ [בְּאִיּוֹב יג] רוֹפְאֵי אֱלִיל כֻּלְּכֶם, שֶׁמִּשֶּׁנִּפְסָק אֵין לוֹ רְפוּאָה לְהִתְחַבֵּר עוֹד, כָּךְ אַתֶּם, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רְפוּאָה אַתֶּם אוֹמְרִים לְרַפְּאוֹת. אִי נַמִּי, קָרֵי תַּנָּא אֱלָל לְבָשָׂר שֶׁפְּלַטְתּוֹ סַכִּין, כְּשֶׁמַּפְשִׁיטִין אֶת הַבְּהֵמָה פְּעָמִים שֶׁהַסַּכִּין פּוֹלֵט מִן הַבָּשָׂר אֵצֶל הָעוֹר, וְלָא חֲשִׁיב אֹכֶל, אֲבָל מִצְטָרֵף עִם הָאֹכֶל:

וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם. כֹּל שֶׁחוֹתְכָן וְיוֹצֵא מֵהֶם דָּם אֵצֶל עִקָּרָן מִלְּמַטָּה שֶׁהֵן רַכִּים. וּמִיהוּ בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁיְהוּ לָאו אֳכָלִים נִינְהוּ:

מִצְטָרְפִין. מִשּׁוּם שׁוֹמֵר:

לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. לְהַשְׁלִים שִׁעוּר כַּבֵּיצָה. שֶׁאֵין אֳכָלִים טְמֵאִים מְטַמְּאִים בְּפָחוֹת מִכַּבֵּיצָה:

אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת. אִם מִנְּבֵלָה הֵן, אֵין מְטַמְּאִין, וְאֵין מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת לְהַשְׁלִים שִׁעוּר נְבֵלָה לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים שֶׁעָלָיו, דִּכְתִיב (ויקרא יא) הַנּוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ, וְלֹא בְעוֹר שֶׁאֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר וְהָעוֹר מַשְׁלִים לְכַזַּיִת, שֶׁהַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁאֵין שׁוֹמֵר מִצְטָרֵף לְטֻמְאַת נְבֵלוֹת. וְכֵן קִפָּה וְרֹטֶב לָאו מִין נְבֵלָה נִינְהוּ. וְאֱלָל וְגִידִים לָאו בָּשָׂר הֵן, אֲבָל אֳכָלִים בְּעַלְמָא הֲווּ בַּהֲדֵי בָּשָׂר:

כַּיּוֹצֵא בוֹ. [יֵשׁ] שֶׁהוּא מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, לִהְיוֹת מְקַבֵּל טֻמְאָה מִן הַשֶּׁרֶץ וּמְטַמֵּא אֳכָלִין אֲחֵרִים, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מֵאֵלָיו טֻמְאַת נְבֵלוֹת לְטַמֵּא אֲחֵרִים:

הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁחַט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְצֹרֶךְ נָכְרִי וְעוֹדָהּ מְפַרְכֶּסֶת, אַף עַל גַּב דְּלֹא חַזְיָא לְנָכְרִי, דְּלֹא שַׁרְיָא שְׁחִיטָה לִבְנֵי נֹחַ עַד שֶׁתָּמוּת, אֲפִלּוּ הָכִי הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שָׁחַט, שְׁחִיטָה מַעַלְיָתָא הִיא, וְהוֹאִיל דִּשְׁחִיטָה שַׁרְיָא לְגַבֵּי דְיִשְׂרָאֵל בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה, מְשַׁוְיָא לֵיהּ מַחֲשַׁבְתּוֹ אוֹכְלָא בַּשְּׁחִיטָה אַף בִּטְמֵאָה לְנָכְרִי. אֲבָל נָכְרִי בִּשְׁחִיטָה לֹא מְשַׁוְיָא לֵיהּ מַחֲשַׁבְתּוֹ אוֹכְלָא, דְּלֹא אַשְׁכְּחָן שְׁחִיטָה לְגַבֵּיהּ. וּטְמֵאָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא מְשַׁוְיָא לֵיהּ אוֹכְלָא, דְּבָטְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ:

אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת עַד שֶׁתָּמוּת. דְּהָא וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה כְּתִיב (שם):

אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. דְּהַוְיָא לָהּ גִּיסְטְרָא וּנְבֵלָה מֵחַיִּים, דַּחֲשׁוּבָה מֵתָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מְפַרְכֶּסֶת:

רִבָּה הַכָּתוּב לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. דְּהָא אִיכָּא כָּל הָנֵי דִּלְגַבֵּי אֳכָלִים אוֹכְלָא נִינְהוּ וּנְבֵלָה לֹא מִקְרֵי אַף עַל פִּי דְּשַׁיְּכֵי בָהּ:

הָאֱלָל הַמְכֻנָּס. הַאי אֱלָל דְּסֵיפָא לְכֻלֵּי עַלְמָא הֲוֵי בָּשָׂר שֶׁפְּלַטְתּוֹ סַכִּין אֵצֶל הָעוֹר:

הַמְכֻנָּס. הַנֶּאֱסָף לְמָקוֹם אֶחָד. דְּהוֹאִיל וְאַחְשְׁבֵיהּ לֹא בָּטִיל וַחֲשִׁיב הַבָּשָׂר נְבֵלָה, וְחַיָּב עָלָיו אִם נָגַע וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

תוכן העניינים

ברטנורא על משנה חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה