ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
קֵבָה. חָלָב הַקָּרוּשׁ שֶׁבְּתוֹךְ הַקֵּבָה:
נָכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה. הָכִי קָאָמַר, שְׁחִיטַת נָכְרִי שֶׁהִיא נְבֵלָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה:
הַמַּעֲמִיד. חָלָב:
בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה. דְּהוּא בָּשָׂר:
אִם יֵשׁ בָּהּ. לִתֵּן טַעַם בֶּחָלָב: הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. וְאִם לָאו, מֻתֶּרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַעֲמִיד, הוֹאִיל וְהָעוֹר עַצְמוֹ שֶׁל הֶתֵּר הוּא וְאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ, לֹא אָמְרִינַן בְּהַאי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּעֲמִיד. אֲבָל אִם הֶעֱמִיד הַגְּבִינָה בְּעוֹר קֵבָה שֶׁל נְבֵלָה, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ לִתֵּן טַעַם בֶּחָלָב, אָסוּר, מִפְּנֵי הַמַּעֲמִיד שֶׁאָסוּר וְאִסּוּרוֹ מֵחֲמַת עַצְמוֹ. וּלְפִיכָךְ אָסְרוּ גְבִינוֹת הַנָּכְרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם בְּעוֹר קֵבָה שֶׁל נְבֵלָה. אֲבָל הַקֵּבָה עַצְמָהּ דְּהַיְנוּ הֶחָלָב הַקָּרוּשׁ שֶׁבְּתוֹךְ הַקֵּבָה, אַסִּיקְנָא דְּלֵית בָּהּ אִסּוּר כְּלָל, דְּפֵרְשָׁא בְּעַלְמָא הוּא. כֵּן כָּתַב רַמְבַּ"ם. אֲבָל רַשִׁ"י כָּתַב, וְחָלָב הַנִּמְצָא קָרוּשׁ בְּעוֹר הַקֵּבָה שֶׁמּוֹלְחִין אוֹתָהּ בְּעוֹרָהּ, אֲנִי הָיִיתִי נוֹהֵג הֶתֵּר עַד הֵנָּה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִתְּנוּ בָהּ חָלָב אַחֵר, וְטוֹעֶה הָיִיתִי בְּכָךְ, שֶׁהָיִיתִי סוֹבֵר מִדְּאָמְרִינַן [בַּעֲבוֹדָה זָרָה דַּף כט] גַּבֵּי קֵבַת עוֹלָה, כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה גּוֹמְעָהּ חַיָּה, שְׁמַע מִנַּהּ פֵּרְשָׁא בְּעַלְמָא הִיא וְלֹא מִתַּסְּרָא, וְלֹא הִיא, חָלָב גָּמוּר הוּא, מִדִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה קֵבָתָהּ אֲסוּרָה, שְׁמַע מִנַּהּ חָלָב הוּא. וְקֵבַת עוֹלָה דְּשַׁרְיָא, מִשּׁוּם דְּלָאו גּוּפָהּ הוּא אֶלָּא שֶׁיְּנָקַתּוּ מֵאִמּוֹ וַהֲוָה לֵיהּ כָּנוּס בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ כְּנָתוּן בִּקְעָרָה וּמֻתָּר: