ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
כִּסּוּי הַדָּם כוּ'. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין, נָקַט לְכֻלְּהוּ:
בְּמֻקְדָּשִׁין. חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת אִם עָבַר וּשְׁחָטָן אֵין טְעוּנִים כִּסּוּי:
וְנוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף. לְמִעוּטֵי בְּהֵמָה. דְּלֹא תֵימָא בְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה. וְנַפְקָא לָן מִדִּכְתִיב בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם (דברים טו) עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם, מַה מַּיִם אֵינָן טְעוּנִין כִּסּוּי אַף דַּם בְּהֵמָה אֵינוֹ טָעוּן כִּסּוּי:
בִּמְזֻמָּן. עוֹף הַגָּדֵל בַּבַּיִת:
וְנוֹהֵג בְּכוֹי. בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא וְלֹא הִכְרִיעוּ בָהּ חֲכָמִים אִם חַיָּה הִיא וּטְעוּנָה כִּסּוּי אִם בְּהֵמָה וְאֵינָהּ טְעוּנָה כִּסּוּי:
וְאֵין שׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְיוֹם טוֹב. מִשּׁוּם דִּלְמָא בָּעֵי כִּסּוּי, וּמִסְּפֵקָא לֹא מְחַלְלִינַן יוֹם טוֹב:
וְאִם שְׁחָטוֹ בְיוֹם טוֹב אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר. שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה, חַיָּה וַדַּאי הוּא וּלְפִיכָךְ כִּסָּה דָמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְיָבֹא לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ: