ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. דְּחֶלְבּוֹ בִּלְבָד הוּא דְשָׁרֵי. כִּדְתַנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת בָּאָשָׁם, שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דְּמִקַּל וָחֹמֶר הֲוָה יָלְפִינַן לָהּ, וּמַה שְּׁלָמִים שֶׁאֵין כָּל מִינָן טָעוּן אַלְיָה, הֲרֵי הֵן טְעוּנִים חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת, אָשָׁם שֶׁכָּל מִינוֹ טָעוּן אַלְיָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעֲנוֹ חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא לוֹמַר לָךְ מַה חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת הָאָמוּר בָּאָשָׁם מוּצָא מִכְּלַל שְׁלִיל, שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לוֹמַר חֵלֶב שְׁלִיל הַנִּמְצָא בָּאָשָׁם יַקְרִיב, שֶׁהֲרֵי אֵין אָשָׁם בָּא נְקֵבָה, אַף כָּל אֲפִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת הַבָּאִים נְקֵבָה, חֵלֶב הָאָמוּר בָּהֶן מוּצָא מִכְּלַל שְׁלִיל. וְכֵיוָן דְּאֵין חֵלֶב שְׁלִיל קָרֵב בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת, שָׁרֵי בַּאֲכִילָה. אֲבָל דָּמוֹ לֹא גָרַע מִדַּם הָאֵבָרִים דְּקַיְמָא לָן בְּמַסֶּכֶת כְּרֵתוֹת דַּם הָאֵבָרִים עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה:
טָעוּן שְׁחִיטָה. דָּחֳדָשִׁים גָּרְמֵי לְשַׁוְיֵהּ בְּהֵמָה בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ וְלֹא אִתְרַבֵּי מִכֹּל בַּבְּהֵמָה תֹּאכֵלוּ:
וְחַיָּב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. שֶׁלֹּא יִשְׁחֲטֶנּוּ בְּיוֹם שֶׁשָּׁחַט אֶת אִמּוֹ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ. דָּחֳדָשִׁים וְלֵידָה גָּרְמֵי:
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי כוּ'. לְדִבְרֵי חֲכָמִים כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ עַל גַּבֵּי קַרְקַע טָעוּן שְׁחִיטָה מִדְּרַבָּנָן, דְּאָתֵי לְאִחְלוֹפֵי לֶאֱכֹל בְּהֵמָה בְּלֹא שְׁחִיטָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי מַתִּיר אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
קְרָעָהּ. לַבְּהֵמָה בְּלֹא שְׁחִיטָה: