ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
הַבָּשָׂר טָהוֹר. בְּשַׂר הָעֻבָּר טָהוֹר, שֶׁאֵין בְּהֵמָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מֵחַיִּים:
הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה. בְּשַׂר הָעֻבָּר מַגַּע אֵבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה:
מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה. שֶׁהַשְּׁחִיטָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מַתֶּרֶת הָאֵבָר בַּאֲכִילָה, מְטַהֲרַתּוּ מִידֵי נְבֵלָה. וְהַוְיָא כִּטְרֵפָה שְׁחוּטָה שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן בְּמֻקְדָּשִׁין:
הָכִי גָרְסִינַן, אַף שְׁחִיטַת בְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת הָאֵבָר. וְלֹא גָרְסִינַן אֶת הָעֻבָּר:
לֹא אִם טִהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ. מִן הַדִּין הוּא שֶׁהֲרֵי דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ:
וּמִנַּיִן לַטְּרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ. דְּשֶׁמָּא אֵינָהּ מְטַהַרְתָּהּ וּמִן הַדִּין אֵינָהּ מְטַהַרְתָּהּ, שֶׁבְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה וּטְרֵפָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה: וּמַה טְּמֵאָה אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ. מִלְּטַמֵּא, דְּהָכִי תַּנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְגוֹ', כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא, לְהָבִיא בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁלֹּא תְטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָתָהּ:
תֹּאמַר בִּטְרֵפָה שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. דְּכֵיוָן דְּחָל עֲלָהּ תּוֹרַת שְׁחִיטָה, תּוּ לֹא פָקְעָה מִנַּהּ וְהַוְיָא בִּכְלַל שְׁאָר צֹאן וּבָקָר:
טֹל לְךָ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ. טֹל מִכָּאן רְאָיָה זוֹ שֶׁהֵבֵאתָ:
הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן מִנַּיִן. שֶׁתְּטַהֲרֶנָּה:
שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה. הִלְכָּךְ לֹא נַפְקָא מִכְּלַל צֹאן וּבָקָר. אֲבָל בֶּן שְׁמֹנָה חַי שֶׁנּוֹלַד מִבְּהֵמָה חַיָּה אֵין לָנוּ בְּמַה לְטַהֵר אֲפִלּוּ נִשְׁחַט, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִכְלַל בָּקָר וָצֹאן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
בֶּן שְׁמֹנָה חַי. אִם נוֹלַד וּשְׁחָטוֹ:
אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ. מִידֵי נְבֵלָה, שֶׁאֵין שְׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בְּבֶן שְׁמֹנָה, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ: