ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
אֲחוּזַת הַדָּם. שֶׁאֲחָזָהּ דָּם וְחָלְתָה:
וְהַמְעֻשֶּׁנֶת. שֶׁנִּכְנַס עָשָׁן בְּגוּפָהּ:
וְהַמְצֻנֶּנֶת. חֹלִי מֵחֲמַת צִנָּה. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ אֲחוּזַת הַדָּם שֶׁגָּבַר עָלֶיהָ הַדָּם, וְהַמְעֻשֶּׁנֶת שֶׁגָּבְרָה עָלֶיהָ הַלֵּחָה הַשְּׁחוֹרָה, וְהַמְצֻנֶּנֶת שֶׁגָּבְרָה עָלֶיהָ הַלֵּחָה הַלְּבָנָה. וְלֹא הִזְכִּיר הַלֵּחָה הָרְבִיעִית שֶׁהִיא הָאֲדֻמָּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה כָּל כָּךְ בַּבְּהֵמוֹת:
הַרְדֻּפְנִי. סַם הַמָּוֶת דִּבְהֵמָה. וְכֵן צוֹאַת הַתַּרְנְגוֹלִים, הַבְּהֵמוֹת הָאוֹכְלוֹת מִמֶּנָּה מֵתוֹת:
מַיִם הָרָעִים. מַיִם מְגֻלִּים:
סַם הַמָּוֶת. דָּבָר שֶׁהוּא סַם הַמָּוֶת לָאָדָם וְאֵינוֹ סַם הַמָּוֶת לַבְּהֵמָה: