ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. נְקוּבַת הַגַּרְגֶּרֶת וּסְדִיקָתָהּ בָּעוֹף, כִּנְקוּבַת הַגַּרְגֶּרֶת וּסְדִיקָתָהּ בַּבְּהֵמָה. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ לְעֵיל. וְאִם נִקְּבָה נֶקֶב שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חִסָּרוֹן, אִם הַחִסָּרוֹן הֲוֵי כְּשִׁעוּר רֹב חֲלַל הַקָּנֶה שֶׁל אוֹתוֹ הָעוֹף, טְרֵפָה, וְאִם לָאו, כְּשֵׁרָה:
הַזֶּפֶק. הוּא סָמוּךְ לַוֶּשֶׁט. וְכָל הַנִּמְשָׁךְ עִם הַוֶּשֶׁט כְּשֶׁהָעוֹף מוֹשֵׁךְ צַוָּארוֹ דִּינוֹ כַוֶּשֶׁט וּנְקוּבָתוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, וּשְׁאָר הַזֶּפֶק אִם נִקַּב כָּשֵׁר:
רַבִּי אוֹמֵר אֲפִלּוּ נִטָּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי:
יָצְאוּ בְנֵי מֵעֶיהָ. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיסָן לְתוֹכוֹ לֹא הָפַךְ עֶלְיוֹנוֹ לְתַחְתּוֹנוֹ, אוֹ עֲגֻלָּה זוֹ לְמַעְלָה מִכְּמוֹת שֶׁהָיְתָה, שֶׁהֶחֱלִיף זוֹ לְמַעְלָה וְזוֹ לְמַטָּה. אֲבָל הָפַךְ בָּהֶן, טְרֵפָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּהְפַּךְ אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת:
נִשְׁתַּבְּרוּ גַפֶּיהָ. עַצְמוֹת הַכְּנָפַיִם. וְדַוְקָא נִשְׁתַּבְּרוּ, אֲבָל שְׁמוּטַת גַּף בָּעוֹף, טְרֵפָה, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִקְּבָה הָרֵאָה. לְפִי שֶׁהָרֵאָה נֶחְבֵּאת בֵּין הַצְּלָעוֹת וּקְרוּם הַבָּשָׂר רַךְ וְדַק בֵּין צֶלַע לְצֶלַע, וּכְשֶׁשּׁוֹמֵט גַּפָּהּ מִתְנַתֶּקֶת הָרֵאָה עִם הַגַּף:
נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, אוֹ אֲפִלּוּ לְמַעְלָה וְלֹא יָצָא הָעֶצֶם לַחוּץ. אֲבָל יָצָא לַחוּץ, תְּנַן בִּבְהֵמָה הַמַּקְשָׁה דַּהֲוֵי טְרֵפָה, וְשָׁם נְפָרֵשׁ:
נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ. הַיְנוּ נוֹצָה גְדוֹלָה שֶׁעַל כָּל גּוּפָהּ:
נוֹצָה. הִיא הַדַּקָּה שֶׁעַל הַבָּשָׂר שֶׁאֵין לָהּ קָנִים, דַּחֲשִׁיב לָהּ כִּגְלוּדָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: