ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
הַשּׁוֹחֵט. חֻלִּין בַּחוּץ:
לְשֵׁם עוֹלָה. כֵּיוָן דְּעוֹלָה בָּאָה בְּנֶדֶר וּנְדָבָה הָרוֹאֶה אוֹמֵר עַכְשָׁיו הוּא מַקְדִּישׁ וְשׁוֹחֲטָהּ לְעוֹלָה וְקָדָשִׁים בַּחוּץ מֻתָּרִים. הִלְכָּךְ גַּזּוּר רַבָּנָן עֲלָהּ וּפְסוּלָה. וְכֵן שְׁלָמִים [וְכוּ']:
אָשָׁם תָּלוּי. בָּא עַל סָפֵק חִיּוּב כָּרֵת. כְּגוֹן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שֻׁמָּן וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַמִּטָּה וּבָא עַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵיזוֹ מֵהֶן בָּא, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי לְהָגֵן מִן הַיִּסּוּרִים עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ אִם חָטָא וַדַּאי מֵבִיא חַטָּאתוֹ. וּמַתְנִיתִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר [כְּרֵתוֹת כה.] מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם, שֶׁבְּכָל יוֹם עוֹמֵד בִּסְפֵק חֵטְא וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ שֶׁמָּא חָטָאתִי. וְנִמְצָא שֶׁדָּבָר הַנִּדָּר וְנִדָּב הוּא:
לְשֵׁם פֶּסַח. וּפֶסַח נַמִּי מִקְּרֵי דָּבָר הַנִּדָּר וְנִדָּב, הוֹאִיל וְהוּא עָשׂוּי לְהַפְרִישׁוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּלְהַנִּיחוֹ עַד זְמַנּוֹ, אָמְרֵי קָא שָׁחֵיט שְׁלָמִים בַּחוּץ וְאָכֵיל לְהוּ:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. דְּלֹא חָיֵישׁ לְמַרְאִית הָעַיִן:
אָשָׁם וַדַּאי. כְּגוֹן אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, מִי שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר עַל כְּפִירוֹת מָמוֹן. וַאֲשַׁם מְעִילוֹת, וַאֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה. וְעַל שֵׁם שֶׁאָשָׁם תָּלוּי בָּא עַל סָפֵק, קָרֵי לְהָנֵי אָשָׁם וַדַּאי:
לְשֵׁם בְּכוֹר לְשֵׁם מַעֲשֵׂר. מֵידַע יָדְעֵי אֱינָשֵׁי דְּשֶׁקֶר הוּא, דִּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר קָלָא אִית לְהוּ וּמֵידַע יָדְעֵי מִקַּמֵּי הָכִי, דְּאִלּוּ הַהוּא שַׁעְתָּא לָאו בְּנֵי אַפְרוֹשֵׁי נִינְהוּ דְּנֵימָא הַשְׁתָּא קָמַקְדִּישׁ לְהוּ:
זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי אִם אָמַר הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלַת נָזִיר, שֶׁהִיא פְסוּלָה. דְּמַהוּ דְתֵימָא לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְחֻרְבָּא, דְּמֵידַע יָדְעֵי דְּהָא לֹא נָדַר, קָא מַשְׁמַע לָן דְּמֵימַר אָמְרֵי דִּלְמָא נָדַר בְּצִנְעָא זֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁהוּא סְתָם נְזִירוּת וּבִשְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא מִנְכְּרָא מִלְּתָא לִשְׁכֵנָיו:
וְשֶׁאֵינוֹ נִדָּר וְנִדָּב. לַאֲתוֹיֵי עוֹלַת יוֹלֶדֶת, שֶׁאִם אָמַר לְשֵׁם עוֹלַת יוֹלֶדֶת בְּפֵרוּשׁ, כְּשֵׁרָה. וַאֲפִלּוּ לְשֵׁם אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת קָרְבַּן לֵידָה. וּמַהוּ דְתֵימָא הוֹאִיל וְאֵין אוֹתָהּ אִשָּׁה חַיֶּבֶת קָרְבַּן לֵידָה לֹא הָיְתָה זוֹ אֶלָּא נְדָבָה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵימוּר שֶׁמָּא הִפִּילָה, דְּמַפֶּלֶת אֵין לָהּ קוֹל, וְנִמְצָא קָרְבַּן זֶה חוֹבָה וְלֹא נְדָבָה, וּלְפִיכָךְ שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה: