ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
אֵין שׁוֹחֲטִין לְתוֹךְ יַמִּים. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לְשָׂרוֹ שֶׁל יָם הוּא שׁוֹחֵט:
וְלֹא לְתוֹךְ הַכֵּלִים. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לִזְרֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה קָא עֲבִיד:
עוּגָא. גֻּמָּא. לְשׁוֹן עוּגִיאוֹת לַגְּפָנִים, בְּמוֹעֵד קָטָן [פ"א מ"א]:
עוּגָא שֶׁל מַיִם. דַּוְקָא עֲכוּרִים, אֲבָל צְלוּלִין לֹא. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לְפַרְצוּף פָּנָיו הַנִּרְאֶה בַּמַּיִם הוּא שׁוֹחֵט:
וּבִסְפִינָה. יָכוֹל לִשְׁחֹט עַל גַּבֵּי כֵלִים וְהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לְתוֹךְ הַיָּם. שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ הַסְּפִינָה הוּא עוֹשֶׂה:
אֵין שׁוֹחֲטִין לְגֻמָּא כָּל עִקָּר. וַאֲפִלּוּ בַּבַּיִת. וְטַעֲמָא דְגֻמָּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֹק הַמִּינִים:
אֲבָל עוֹשֶׂה גֻמָּא. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָאָמַר, אֵין שׁוֹחֲטִים לְגֻמָּא כָּל עִקָּר. וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגֻּמָּא וְשׁוֹחֵט, וְהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגֻּמָּא:
יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִים. יַחֲזִיק יְדֵיהֶן בְּחֻקּוֹתֵיהֶם. יְחַקֶּה לְשׁוֹן חֹק: