ברטנורא על משנה חגיגה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
מְבִיאִים שְׁלָמִים. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ אֲכִילָה לְהֶדְיוֹט:
וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם. אֶלָּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן מִבְּעוֹד יוֹם. דְּלֹא בָּעִינַן וְסָמַךְ וְשָׁחַט תֵּכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה:
אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. עוֹלַת יָחִיד, וַאֲפִלּוּ עוֹלַת רְאִיָּה, שֶׁהֲרֵי יָכֹל לְהַקְרִיבָהּ בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל, דְּאָמַר קְרָא (במדבר כט) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לְגָבוֹהַּ:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְעוֹלוֹת רְאִיָּה. דִּכְתִיב (דברים טז) עֲצֶרֶת לַה', כָּל דְּלַה'. אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת, בֵּין עוֹלוֹת בֵּין שְׁלָמִים, דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב: