ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה יב
אֵלּוּ פוֹסְלִים אֶת הַתְּרוּמָה. מִדְּרַבָּנָן. וְכֻלְּהוּ מִשְּׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר שֶׁגָּזְרוּ בּוֹ בַיּוֹם. חוּץ מִטְּבוּל יוֹם דְּמִדְּאוֹרַיְתָא הוּא:
הָאוֹכֵל אֹכֶל. שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה אוֹ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, גָּזְרוּ שֶׁיְּהֵא גוּפוֹ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה בְּמַגָּעוֹ, שֶׁשֵּׁנִי פוֹסֵל בַּתְּרוּמָה:
וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִים טְמֵאִים. נַעֲשָׂה גַם כֵּן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וְטַעֲמָא דְגַזּוּר רַבָּנָן בְּהָנֵי, דְּזִמְנִין דְּאָכִיל אֳכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁדֵי מַשְׁקִים דִּתְרוּמָה בְּפֻמֵּיהּ בְּעוֹד שֶׁהָאֳכָלִים טְמֵאִים בְּפִיו, וּפָסֵיל לְהוּ. וְכֵן נַמִּי זִמְנִין דְּשָׁתֵי מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְשָׁדֵי אֳכָלִים דִּתְרוּמָה בְּפֻמֵּיהּ בְּעוֹדָן בְּפִיו, וּפָסֵיל לְהוּ:
וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. לְאַחַר שֶׁטָּבַל בּוֹ בַיּוֹם:
בְּמַיִם שְׁאוּבִין. לְפִי שֶׁהָיוּ טוֹבְלִים בְּמֵי מְעָרוֹת סְרוּחִים וְהָיוּ נוֹתְנִין עֲלֵיהֶם אַחַר כָּךְ מַיִם שְׁאוּבִין לְהַעֲבִיר סִרְחוֹן הַמַּיִם, הִתְחִילוּ וַעֲשָׂאוּם קֶבַע לוֹמַר לֹא מֵי הַמְּעָרוֹת מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שְׁאוּבִים מְטַהֲרִים, עָמְדוּ וְגָזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה, דִּלְמָא אָתוּ לְבַטּוֹלֵי תּוֹרַת מִקְוֶה וְטָבְלֵי בִשְׁאוּבִים, וּכְדֵי לְקַיֵּם גְּזֵרָה זוֹ לְהַעֲמִידָהּ, הוֹסִיפוּ וְגָזְרוּ עַל טָהוֹר גָּמוּר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ [וְרֻבּוֹ] שְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, שֶׁיִּהְיֶה פוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל:
וְהַסֵּפֶר. כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ פּוֹסְלִים אֶת הַתְּרוּמָה בְּמַגָּע. לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ מַצְנִיעִים אֳכָלִים דִּתְרוּמָה אֵצֶל סֵפֶר תּוֹרָה, אָמְרֵי הַאי קֹדֶשׁ וְהַאי קֹדֶשׁ, כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּקָא אָתוּ סְפָרִים לִידֵי פְסֵידָא שֶׁהָעַכְבָּרִים הַמְּצוּיִין אֵצֶל הָאֳכָלִים הָיוּ מַפְסִידִים אֶת הַסְּפָרִים, גָּזְרוּ עַל תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁיִּהְיוּ פוֹסְלִים בְּמַגָּעָן אֶת הַתְּרוּמָה:
וּטְבוּל יוֹם. פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. וְאֵינוֹ מִשְּׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר שֶׁגָּזְרוּ בּוֹ בַיּוֹם:
וְהָאֳכָלִים. שֶׁנִּטְמְאוּ בְמַשְׁקִים. חֲכָמִים גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּשֵׁנִי לַטֻּמְאָה, לִהְיוֹת תְּחִלָּה, וִיטַמְּאוּ אֶת הָאֳכָלִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ שֶׁהֵם תְּחִלָּה מִדְּאוֹרַיְתָא. וְלָמָּה לֹא גָזְרוּ עַל הָאֳכָלִים נַמִּי לִהְיוֹת תְּחִלָּה גְּזֵרָה מִשּׁוּם אֳכָלִים הַבָּאִים מֵחֲמַת שֶׁרֶץ, לְפִי שֶׁהָאֳכָלִים הֵן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא עַל יְדֵי בִּיאַת מַיִם, אֲבָל הַמַּשְׁקִין הֵן עֲלוּלִים לְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְתִקּוּן, וְטֻמְאָתָן יוֹתֵר מְצוּיָה:
וְכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמַשְׁקִין. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֲפִלּוּ נִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִים בְּשֶׁרֶץ אֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים, דְּאֵין אָדָם וְכֵלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה, וְרַבָּנָן גָּזְרוּ אֲפִלּוּ עַל מַשְׁקִין שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדַיִם שֶׁהֵן שְׁנִיּוֹת, שֶׁיְּטַמְּאוּ כֵלִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֶה דְזָב וְזָבָה, כְּגוֹן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן שֶׁהֵן אַב הַטֻּמְאָה וּמְטַמְּאִין כֵּלִים מִדְּאוֹרַיְתָא:
סוף הספר