ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה י
וּבִנְבֵלָה וּבְמֶרְכָּב. כָּל הָנֵי בְּמַשָּׂא בִּלְבַד מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְלֹא בְמַגָּע, הִלְכָּךְ אָדָם הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרַשׁ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן, וּמְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד:
כֹּל הַנּוֹגֵעַ. כְּגוֹן אֳכָלִים וְכֵלִים. דַּאֲפִלּוּ בְאוֹתָן שֶׁאָדָם הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בָּהֶן מְטַמְּאִים אֶחָד וּפוֹסְלִין אֶחָד וַאֲפִלּוּ בִשְׁעַת מַגָּעוֹ:
חוּץ מִן הָאָדָם. דְּיֵשׁ מֵהֶן דְּאִם נָגַע בָּהֶן אוֹ נָשָׂא דִּמְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, כִּי הָנֵי דְַאֲמַרַן לְעֵיל:
פֵּרַשׁ. אֲפִלּוּ אָדָם, בְּכֻלְּהוּ מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, דְּכֵיוָן דְּפֵרַשׁ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן: