ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
וְהִיא בְּבֵית הַבְּלִיעָה. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית הַבְּלִיעָה מְטַמֵּא בְגָדִים, וְכֵיוָן דִּמְטַמֵּא בְגָדִים מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד:
הִכְנִיס רֹאשׁוֹ בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר. אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא נִבְלַת הָעוֹף עִם בֵּית הַבְּלִיעָה שֶׁל הָאוֹכֵל הַכֹּל בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר, אֲפִלּוּ הָכִי טָהוֹר, דְּמֵחֲמַת הָאָדָם לֹא מִטַּמֵּא הַתַּנּוּר, דְּכָל הַמְטַמְּאִים בְּגָדִים אֵין מְטַמְּאִין אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס. וּמֵחֲמַת נִבְלַת הָעוֹף לֹא מִטַּמֵּא, דְּאֵין לָהּ טֻמְאָה אֶלָּא לָאָדָם בְּבֵית הַבְּלִיעָה:
הֱקִיאָהּ אוֹ שֶׁבְּלָעָהּ. הַיְנוּ פֵּרַשׁ. דְּמִשֶּׁיָּרְדָה לַבֶּטֶן אֵין לָהּ טֻמְאָה, וּכְשֶׁהִיא לְתוֹךְ פִּיו אֵין לָהּ טֻמְאָה, דְּלֹא יֹאכַל כְּתִיב (ויקרא כב), אֲכִילָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה: