ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת. לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁל טַלִּית. וְעֶשֶׂר לָאו דַּוְקָא, דַּאֲפִלּוּ אֶלֶף טַלִּיּוֹת וְאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל גַּבָּן, וְיָשַׁב הַזָּב עַל הָאֶבֶן, כָּל הַטַּלִּיּוֹת שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִטַּמְּאוֹת מוֹשָׁב, דְּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִטַּמְּאִין תַּחַת אֶבֶן מְסָמָא:
כָּרַע הַזָּב טְהוֹרִים. מִדִּין מִשְׁכָּב, אֲבָל טְמֵאִין בְּמַשָּׂא הַזָּב:
בִּיחִידִי. מִשְׁכָּב אֶחָד:
טָמֵא. שֶׁהֲרֵי רֹב הַזָּב נִשָּׂא עָלָיו:
וּבִמְרֻבִּים. בְּמִשְׁכָּבוֹת רַבּוֹת בְּכַף מֹאזְנַיִם כְּנֶגֶד הַזָּב:
שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ. דְּכִי כָּרְעוּ הֵן, אֵין רֻבּוֹ שֶׁל זָב נִשָּׂא עַל אֶחָד מֵהֶן, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהַמִּשְׁכָּבוֹת נָשָׂא מִעוּטוֹ שֶׁל זָב: