ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
פֻּנְדִּיּוֹת. כְּעֵין כִּיסִין אֲרֻכִּין:
לְאָרְכָּן. שֶׁשּׁוֹכֵב לְאָרְכָּן שֶׁל סַפְסָלִים אוֹ שֶׁל פֻּנְדִּיּוֹת:
טְמֵאִים. שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִשְׁעָן רֻבּוֹ שֶׁל זָב עֲלֵיהֶן, פְּעָמִים עַל זֶה פְּעָמִים עַל זֶה:
לְרָחְבָּן. שֶׁשּׁוֹכֵב אָרְכּוֹ לְרָחְבָּן:
טְהוֹרִים. דְּאֵין רֻבּוֹ נִשְׁעָן עַל אֶחָד מֵהֶן, וְאֵין [טָמֵא] מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּשָּׁעֵן רֻבּוֹ עָלָיו, דִּכְתִיב אִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא, עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא רֻבּוֹ עָלָיו:
יָשֵׁן. לְרָחְבָּן, וְסָפֵק אִם נִתְהַפֵּךְ לְאָרְכָּן, טְמֵאִין:
כִּסְיוֹת. לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁל כִּסֵּא:
שֶׁתַּחַת הַגּוּף. לְפִי שֶׁרֻבּוֹ נִשָּׂא עָלָיו. וְהָאֲחֵרִים טְמֵאִים מַגַּע הַזָּב. אֲבָל אֵין לָהֶם תּוֹרַת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לִהְיוֹת אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים:
אִם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה טְהוֹרִים. לְפִי שֶׁאֵין רֻבּוֹ נִשָּׂא לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: