ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
הַנֶּגֶר. יָתֵד הַנָּעוּץ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת בַּנֶּקֶב שֶׁבָּאַסְקֻפָּה:
מַנְעוּל. שֶׁסּוֹגְרִים בּוֹ הַפֶּתַח:
מָשׁוֹט. שֶׁמַּנְהִיגִין בּוֹ אֶת הַסְּפִינָה. וּלְשׁוֹן מִקְרָא הוּא, כָּל תּוֹפְשֵׂי מָשׁוֹט, בִּיחֶזְקֵאל [כז]:
קֶלֶת. עִגּוּל שֶׁל עֵץ שֶׁסָּבִיב לָרֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה לְקַבֵּל הַקֶּמַח הַנִּטְחָן שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ, וּמִטַּלְטֵל הוּא:
וְעַל סוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע. וְעוֹמֶדֶת בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה:
טְמֵאִין. דְּכָל הָנֵי אֵין כֹּחָן יָפֶה, וְכֹחַ הֶקֵּשׁ הַזָּב בְּהוּ חֲשִׁיב הֶסֵּט:
מְטַהֲרִים בָּאֵלּוּ. אַשִּׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל קָאֵי. לְהָכִי תְנִינְהוּ תַנָּא קַמָּא לְחוֹדַיְהוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: