ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ג
כֹּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם. שֶׁהִיא גְדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁכְּשֶׁעוֹלֶה בָהּ אָדָם אֵינָהּ מִתְמוֹטֶטֶת:
הַטָּהוֹר מַכֶּה אֶת הַטָּמֵא. אֶת הַזָּב:
הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, אִם הָיָה חֲבֵרוֹ נִמְשָׁךְ הָיָה הַמַּכֶּה נוֹפֵל, וּלְכָךְ נֶחְשָׁב זֶה הַמַּכֶּה כְּנִשְׁעָן עַל הַטָּהוֹר. וְדַוְקָא לְעִנְיַן טֻמְאַת מִדְרָס אַיְרֵי, דְּטָהוֹר הַמַּכֶּה אֶת הַטָּמֵא, טָהוֹר מִטֻּמְאַת מִדְרָס. אֲבָל טָמֵא הוּא, שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עַל הַזָּב. וְטָמֵא הַמַּכֶּה אֶת הַטָּהוֹר, בְּגָדָיו טְמֵאִים מִדְרָס, דַּהֲוֵי כְאִלּוּ הַזָּב נִשְׁעָן עָלָיו: