ברטנורא על משנה זבים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
מְגִיפִין. סוֹגְרִים אֶת הַדֶּלֶת:
אוֹ פוֹתְחִים. אוֹתוֹ יַחְדָּיו הַזָּב וְהַטָּהוֹר:
עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף. לְעוֹלָם אֵין כָּאן טֻמְאָה, עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מוֹשֵׁךְ לִפְתֹּחַ וְזֶה מוֹשֵׁךְ לִסְגֹּר, שֶׁאֵין מַנִּיחִים זֶה לָזֶה:
עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. וְאָז בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִים מִדְרָס, שֶׁכֹּבֶד הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְנִשְׁעָן עָלָיו, וּבְגָדָיו שֶׁל טָהוֹר טְמֵאִים מִדְרָס. אֲבָל טָמֵא מַעֲלֶה אֶת הַטָּהוֹר, אֵין מִשְׁעֶנֶת הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר, וְאֵין בְּגָדָיו שֶׁל טָהוֹר טְמֵאִים מִדְרָס. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִין. הַזָּב וְהַטָּהוֹר יַחְדָּיו גּוֹדְלִים בַּחֲבָלִים. וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם מִצַּד אֶחָד:
זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילֵךְ. זֶה עוֹמֵד לַמִּזְרָח וּמוֹשֵׁךְ אֵלָיו, וְזֶה עוֹמֵד לַמַּעֲרָב וּמוֹשֵׁךְ אֵלָיו:
בֵּין בְּעוֹמְדִים. יֵשׁ דְּבָרִים נֶאֱרָגִים מְעֻמָּד, וְיֵשׁ מְיֻשָּׁב, וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר אוֹרְגִים בְּיַחַד, אוֹ טוֹחֲנִים:
רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד טְמֵאִים. דְּשֶׁמָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד הַמַּשָּׂא נִשְׁעָן הַזָּב עַל הַטָּהוֹר וְנִמְצָא טָהוֹר מַסִּיטוֹ, אוֹ טָהוֹר נִסָּט עָלָיו:
וְכֻלָּן. אֲפִלּוּ מַשָּׂאָן כָּבֵד:
טְהוֹרִים לִבְנֵי הַכְּנֶסֶת. כְּלוֹמַר לָאוֹכְלִים חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה, שֶׁאֵין זֶה הֶסֵּט גָּמוּר וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁסָּפֵק הוּא:
וּטְמֵאִין לַתְּרוּמָה. מִדְּרַבָּנָן, וַאֲפִלּוּ בְסָפֵק: