ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ב
מִין בְּמִינוֹ. חַטָּאת בְּחַטָּאת, עוֹלָה בְּעוֹלָה, שְׁלָמִים בִּשְׁלָמִים, אֶלָּא שֶׁהֵן שֶׁל בְּעָלִים הַרְבֵּה:
יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶּׁהוּא. וְלֹא יַזְכִּיר שֵׁם אָדָם. וְהָנֵי מִלֵּי בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁל נָשִׁים דְּלֹא בָעֵי סְמִיכָה, דִּכְתִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְסָמַךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִים וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת. אֲבָל בְּקָרְבָּן אֲנָשִׁים דְּבָעֵי סְמִיכָה, לֹא:
מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ יִרְעוּ. שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּהַקְרָבָה, שֶׁחֲלוּקִין בְּמַתַּן דָּמִים אוֹ בְהַקְטָרָתָן אוֹ בַאֲכִילָתָן:
וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. שֶׁאִם מָכַר אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁנַיִם וְהָאַחֵר בְּאֶחָד, צָרִיךְ לְהָבִיא מִכָּל מִין בִּשְׁנַיִם, כֵּיוָן שֶׁאֵין יָדוּעַ מֵאֵיזֶה מִין הוּא אוֹתוֹ שֶׁנִּמְכָּר בִּשְׁנַיִם, וְנִמְצָא מַפְסִיד אֶחָד מִבֵּיתוֹ:
נִתְעָרְבוּ בִבְכוֹר וּבְמַעֲשֵׂר. בְּהֵמָה. שֶׁאֵין לָהֶם פִּדְיוֹן שֶׁתָּחוּל קְדֻשָּׁתוֹ עַל דְּמֵיהֶן וְיֵצְאוּ הֵן לְחֻלִּין, אֶלָּא נֶאֱכָלִין בְּמוּמָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים וְהַמַּעֲשֵׂר לַבְּעָלִים:
כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ. שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם. וְיֹאמַר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא הַזֶּבַח יִתְחַלֵּל עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ. וּמֻתָּרִים לְאָכְלָן, וּבִלְבָד שֶׁיֵּאָכְלוּ בְּתוֹרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר, שֶׁלֹּא יִמְכְּרֵם בָּאִטְלִיז וְלֹא יִשְׁקְלֵם בַּלִּיטְרָא. וּמִדְּמֵי הַזֶּבַח יַקְרִיב מִינוֹ שֶׁל זֶבַח:
הַכֹּל יְכוֹלִים לְהִתְעָרֵב. כְּלוֹמַר אִם נִתְעָרְבוּ יֵשׁ סָפֵק בְּתַעֲרָבְתָּן:
חוּץ מִן הַחַטָּאת עִם הָאָשָׁם. שֶׁהַחַטָּאת אֵינָהּ לְעוֹלָם אַיִל, וְאָשָׁם אֵינוֹ אֶלָּא אַיִל. וְאִי אֲשַׁם מְצֹרָע וַאֲשַׁם נָזִיר הוּא שֶׁהֵן בָּאִים כְּבָשִׂים, מִכָּל מָקוֹם הֵן זְכָרִים, וְהַחַטָּאת אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא נְקֵבָה. אֲבָל חַטָּאת וְעוֹלָה מִתְעָרְבִים, כְּגוֹן שְׂעִיר נָשִׂיא בִּשְׂעִיר עוֹלַת נְדָבָה. וְכָל שֶׁכֵּן חַטָּאת וּשְׁלָמִים, שֶׁהַכֹּל קָרֵב שְׁלָמִים בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת. וְכֵן אַיִל שֶׁל עוֹלַת נְדָבָה בְּאָשָׁם: