ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
הָעוֹלָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הִיא. לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא, וּבִטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים, וּמוֹעֲלִים בָּהּ. וּמִשּׁוּם דְּלֹא כְתִיב בָּהּ בַּקְּרָא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כְּמוֹ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם, אַשְׁמְעִינַן תַּנָּא הָכָא דְּהִיא נַמִּי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּחַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁהֲרֵי הִיא שָׁוָה לָהֶם לִמְקוֹם שְׁחִיטָתָן וְקַבָּלַת דָּמָן:
שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. בְּקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית שֶׁכְּנֶגְדָּהּ בַּאֲלַכְסוֹן. וְטַעֲמָא, מִשּׁוּם דְּקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לוֹ יְסוֹד לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין שֶׁנִּתְנַבֵּא יַעֲקֹב עָלָיו (בראשית מט) בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, בְּאַחֲסַנְתֵּיהּ יִתְבְּנֵי מִקְדָּשָׁא, דָּבָר הַמְקֻדָּשׁ לְדָמִים לֹא יְהֵא אֶלָּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְאוֹתוֹ הַקֶּרֶן לֹא הָיָה בְּחֶלְקוֹ, שֶׁהַמִּזְבֵּחַ הָיָה תּוֹפֵס בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה בְּמִזְרָחוֹ וְאַמָּה בִּדְרוֹמוֹ כָּל אֹרֶךְ מִזְרָח וְדָרוֹם בָּעֳבִי אַמָּה, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה אַמָּה שֶׁבַּמִּזְרָח עַל פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח, שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיְתָה כֻלָּה בְּתוֹךְ אַמָּה לַקֶּרֶן, וְכֵן אֲכִילַת הָאַמָּה הַדְּרוֹמִית לֹא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת עַל פְּנֵי כָל הַדָּרוֹם, שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיְתָה כֻלָּה סָמוּךְ לַקֶּרֶן אַמָּה. נִמְצָא יְסוֹד לִשְׁלָשׁ הַקְּרָנוֹת. הִלְכָּךְ הָיָה מַתְחִיל בְּקֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית. הוֹאִיל וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית אֵין לָהּ יְסוֹד לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף שֶׁנִּתְנַבֵּא עָלָיו יַעֲקֹב. וְעוֹלָה טְעוּנָה תְּחִלַּת מַתַּן דָּמָהּ כְּנֶגֶד הַיְסוֹד, הִלְכָּךְ בָּעֵי הָנָךְ תַּרְתֵּי דַּאֲמַרַן. דִּשְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע בָּעִינַן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַתַּן הַדָּם בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַמִּזְבֵּחַ, דִּכְתִיב (ויקרא א) וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, אִי וְזָרְקוּ יָכוֹל יִזְרְקֶנּוּ בִּזְרִיקָה אַחַת, תַּלְמוּד לוֹמַר סָבִיב, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַקִּיף בִּזְרִיקָה אַחַת. אִי סָבִיב יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ כְּחוּט, תַּלְמוּד לוֹמַר וְזָרְקוּ, וְאֵין זְרִיקָה אֶלָּא מֵרָחוֹק, וּכְחוּט אִי אֶפְשָׁר לְהַקִּיף אֶלָּא בְּאֶצְבַּע. הָא כֵּיצַד, נוֹתֵן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע:
וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. כְּדִכְתִיב (שם) וְהִפְשִׁיט אֶת הָעוֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ:
וְכָלִיל לָאִשִּׁים. כֻּלָּהּ נִשְׂרֶפֶת עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ: